על ההתנצלות [תגובה למאמרה של אווה אילוז: 'מי מפחד מהתנצלות?'

 

חולשת הטיעון של אווה אילוז היא בכך שאפשר להציג תמונה אחרת, גם אם נקבל את העובדות עליהן היא מתבססת.

נניח שאכן אין אמפטיה במערכת הבריאות הישראלית, אולי היא נובעת ממערך סיבתי זה: נניח שהרופא צריך לטפל במשך שעה אחת בעשרה חולים. עליו לכלכל את משק התודעה שלו בין ריכוז בפעולות הנחוצות שחלקן כולל גרימת כאב וסבל ובין גילוי אמפטיה. רופא כזה יעדיף את הפעולה הנכונה על גילוי האמפטיה, וכך ראוי שיהיה. נניח שהרופא ער כבר שעות ארוכות, את כוחות התודעה המצומצמים שלו עקב העייפות עליו לחלק בין ריכוזם בביצוע הפעולות הנכונות ובין גילויי אמפטיה. שוב - הראוי והנכון מבחינה מקצועית ומוסרית במקרה זה הוא להתמקד בפעולה המקצועית ולא בגילויי האמפטיה. מכאן נובע כי אם נשקיע מאמצים להקל את העומס הבלתי ראוי בבתי החולים ונשנה את החוקים הדרקוניים של שעות עבודת הרופאים, נוכל לשחרר כוחות אמפטיים של הרופאים. המסקנה הזאת צריכה להיות מוצבת בהקשר הכולל: ההכרעה של אדם להקדיש עצמו לרפואה [ולא למחקר] היא החלטה הכוללת מרכיבים מוסריים ומרכיבים של אמפטיה לאדם הסובל. הרופא הטוב לא מבטל את האמפטיה הבסיסית שלו לאדם הסובל גם אם ברגע נתון הוא לא יכול לתת לה לבוא לידי ביטוי. התבוננות אמפטית של האזרח והמטופל ברופא תראה אותו בהקשר הזה ותדון אותו לכף זכות. אווה אילוז הדורשת את האמפטיה מהרופא, לא מפעילה אותה במבט שלה עצמה על הרופא.

ומכאן לשאלת הביטחון. טירונות ומבצעים צבאיים, עמידה במחסומים מעצר חשודים והפעלת כוח על עצורים, כל אלה מהווים הפעלת כוח. בכך לא משתנה ההקשר בו צעירים וצעירות המתגייסים לשירות הצבאי מגלים אמפטיה לבני עמם ומוכנים להשקיע מאמץ ואף לשלם מחיר בכדי לדאוג לביטחונם. המצב המורכב בו צריך להפעיל כוח על האחר כדי לשמור ולהציל את בני קהילתי, עשוי לגרום  למעידות מוסריות. יש להתמודד עם מצב שכזה, ואכן נעשים מאמצים רבים להתמודד עמו. אבל אווה אילוז רואה את עצם המצב כמייצר רוע, וזו עין רעה חסרת אמפטיה לבני עמה וקהילתה.

אווה אילוז טוענת שהכחשת הרוע שבכיבוש מונעת התנצלות. מי שרואה את חייו בארץ כמוצדקים, יכול וראוי שיהיה מודע לסיטואציות שבהן גרם סבל לאחר או מנע ממנו אמפטיה, בוודאי אם היו מעבר למידה הראויה ואפילו אם היו במידה הראויה. רופא שקיבל פצוע ונאלץ להכאיב לו כדי להציל את חייו, יכול ואולי ראוי שיתנצל על הסבל שגרם. אך ברור למתנצל וברור למקבל ההתנצלות, שההתנצלות איננה על עצם המעשה הרפואי שהציל את חייו. בכל פעולה צבאית בה נגרם סבל, אפשר גם להתנצל עליו בתנאי שאין כאן התנצלות על עצם חיינו כאן. אווה אילוז חותרת להתנצלות עמוקה, על עצם מה שמוגדר על ידה ככיבוש, נראה שכוונתה לעצם המהלך הציוני שכולו כרוך בהפעלת כוח. לכך רבים גם מהמתונים מנפתלי בנט אינם מוכנים. רק על בסיס אמפטיה, אפשר לחתור לתיקון פגמים מוסריים שמתגלעים בנו תוך כדי חיינו המורכבים בארץ הזאת.