על
העלייה ועל הירידה [פרשת ויצא]
זקן
אחד ושמו רבי בנאה, מספר בתלמוד:
עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם
אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי,
לקיים מה שנאמר: 'כל החלומות הולכים אחר הפה'. [ברכות נ"ה ע"ב]
התמונה
הקטנה הזאת, טומנת בחובה עולם ומלואו. היחס בין השפה לבין המציאות, בין טקסט
לפרשנות, אמיתות שונות במבחן המציאות. אני מקבל השראה מרבי בנאה לשוב לחלומו של
יעקב, ולגלות בו פנים חדשות:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה
וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים
בּוֹ.
ספר
בראשית הוא ספר מרובה חלומות. בואו ונעיין בסדרת החלומות, לאורה יונהר המייחד את
חלום יעקב. נתמקד בחלומות בהן מופיעות תמונות, יש עוד כמה חלומות בהם יש רק דיבור.
חלום
יוסף הראשון:
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים
בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה
תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.
חלום
יוסף השני:
וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד
עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.
חלום
שר המשקים:
וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי,
וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא
כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.
וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי,
וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל
כּוֹס פַּרְעֹה,
וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.
חלום
שר האופים:
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי.
וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה
מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.
חלום
פרעה הראשון:
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת
מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת
אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל
הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה
וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת...
חלום
פרעה השני:
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה
אֶחָד, בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת
וּשְׁדוּפֹת קָדִים, צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.
וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת
שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת...
שישה
חלומות. שימו נא ליבכם: בארבעה מתוך ששת החלומות, מופיע 'עלה' או 'על': בחלום שר
המשקים - 'עָלְתָה נִצָּהּ'
ו 'עַל כַּף פַּרְעֹה'. בחלום שר האופים: 'עַל רֹאשִׁי', ו 'מֵעַל
רֹאשִׁי'. בחלום פרעה הראשון: 'עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת' ו 'עֹלוֹת
אַחֲרֵיהֶן'. בחלום פרעה השני: 'עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד'. בשני
החלומות הנותרים - חלומות יוסף - אמנם לא מופיעה המילה 'עלה', אבל בראשון אלומת
יוסף קָמָה... וְגַם נִצָּבָה', ובשני - הגיבורים הם השמש והירח והכוכבים
שמקומם 'למעלה'.
גם
בחלום יעקב - החלום המשלים את סדרת חלומות - מופיעה עלייה, המייחד אותו מכל ששת
החלומות האחרים, יש בו גם עלייה וגם ירידה: 'מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים
וְיֹרְדִים בּוֹ'. עד כאן העובדות הספרותיות, עתה צריך לתת להן פשר. בכדי לתת
להן פשר, בואו ונתבונן בתמונה הקודמת לחלום, ובזו הבאה לאחריו:
התמונה
הקודמת לחלום:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ
חָרָנָה.
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא
הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב
בַּמָּקוֹם הַהוּא.
התמונה
העוקבת את החלום:
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר:
אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי!
וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם
הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת
הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן
עַל רֹאשָׁהּ.
וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית
אֵל, וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה
אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ,
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי,
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים.
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה
יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
הסתירה
בין התמונות בולטת לעין. בתמונה הראשונה, יעקב לוקח מספר אבנים ושם למראשותיו.
סביר להניח שמדובר באבנים קטנות. בשניה - הוא לוקח את האבן האחת ששם למראשותיו
ומקים אותה למצבה. נראה כי מדובר באבן גדולה. זה הבסיס לדרשה הקסומה שמביא
רש"י:
'וישם מראשותיו' - עשאן כמין מרזב סביב לראשו
שהיה ירא מפני חיות רעות.
התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת: עלי יניח
צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח,
מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת,
וזהו שנאמר (פסוק י"ח) 'ויקח את האבן אשר
שם מראשותיו'.
הרשו
לי ללכת בדרך שונה מדרכו של רש"י. יעקב נמצא בשפל המדרגה. גולה מארצו, בודד,
ישן בחוץ על האדמה. אבל יש לו חלום. ובחלום הוא מציב לעצמו יעדים. היעד הקונקרטי:
הוא מעמיד אבן והופך אותה למצבה, הוא רואה אותה בעיני רוחו הופכת לבית - לביתו של
אלוהים. הוא צופה מצב בו יהיה לו רכוש רב, והיעד - לתת ממנו מעשר לאלוהים. היעד
הרגשי - ה' יהיה לו לאלוהים. יעקב מסמן לעצמו מטרות, אליהן יחתור בכל השנים הקשות
העומדות לפניו. יש לו יעד, ויש לו כיוון. המלאכים לעומתו, יש להם סיפור אחר. דווקא
על רקע כל חלומות העלייה והצמיחה והשמים, בולטת התנועה שלהם - מעלה ומטה. לאן הם
חותרים? למעלה או למטה? עד כדי כך תמוהה תנועתם, שחכמים הפכו אותם לשתי קבוצות:
מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוץ לארץ. מלאכי ארץ ישראל סיימו את משימת הליווי שלהם
ועולים בחזרה לשמים, ומלאכי חוץ לארץ יורדים כדי ללוות את יעקב מעתה, לאחר שחצה את
הגבול. אך פשוטו של מקרא הוא כי מדובר באותם המלאכים, ותנועת העלייה והירידה מורה
כי - אין להם כיוון ויעד. הם מהווים מעין מקהלה שמימית, המבליטה את ייחודו של
יעקב. ליעקב יש כל הסיבות שבעולם להיות כמלאכים, חסר כיוון ותכלית. הוא לא יודע מה
ילד יום, והלילה שלו עצוב וקר. אך הוא בניגוד למלאכים חותר קדימה ומציב לעצמו
יעדים, הם ישמשו לו כמגדלור שיכוון אותו בכל שנות גלותו. סיפור האבן מהווה הדגמה
מוחשית לנפשו של יעקב. האבנים הקטנות הופכות לאבן אחת גדולה שהיא מצבה שתהפך לבית,
בית אל, ביתו של אלוהים. יעקב בורא לעצמו את עתידו בכוח אדיר, לא פחות מהכוח
שיפעיל כשיגול את האבן מעל פי הבאר. הוא מנגן ניגון שונה ממנגינת המלאכים, כשם
שבעתיד יאבק עם המלאך ויוכל לו. על רקע תעצומות כוחו ונפשו, ניבטת אמירתו המלאה
כוח נפשי ועצמיות חזקה:
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי...
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים.
אין
כאן הרכנת ראש, אלא הדדיות של ברית. רק איש חזק בורא ערכים ויעדים כיעקב, מסוגל
לעמידה שכזאת מול ריבונו של עולם.