דגניה [שירים 14]

דגניה

 

יש לי בדל

מהדגניה

לא מכיר את אותה

את אותם שהיו שהווים את אותה

רק [את ה]רצון

השורט אדמות ומותיר ת-ל-מים

עקבות לטרפי החיה

המוני מכוניות לאיטן באותו הרצון

הרקוב

ילדים מרקדים וישנים בכוכים של [פלס]טיק

גורדון מת

ועיניו בוערות כדורי החמה ולבנה שאינן

אסטרונום מפזם את שירי נעמי ורחל

הוא אומר שכנרת שלה נו-ל-דה

מביאת מטאור

המוני מכוניות לאיטן באותו הרצון

לבעל

קוטרות מקטרות בשרי בשרים

תאוות בשרים

והדגניה

מורדת ב[ב]שר

שדות של דגנים ילדים מטבילים בחלב

של פרות הרועות במורד

של ההר

שד הארץ הזאת

הכמֵהַ ללֵטֵף

שמ-

מים.

שלג

שלג

 

דרכים נחסמו ברכות של לבן תועתע,

אלים.

ציפורים ירוקות ישבו כ-נו-סות כ-נ-פיים

על דקל ש-לוג הכפות.

סירים מהבילים את חומם לעורקים

וורידים.

 

את שלי שמעבר ל[ע]צמי קצצו עד כנוס

כרות מכל מרחקים מרחבים

ודמי

מעורקים וורידים קצוצים

צובע קירות של ביתי.

 

'הלעיטני נא מ[הא]דום האדום'

מבקש עשווי מאותי

בבוז לבכורה

שאינה.