על
היהודי הפולמוסי [תגובה למאמר שפורסם במקור ראשון]
מאמרו
של ליאון ויזלטיר, מעלה לדיון - שוב - את מושג המחלוקת ומרכזיותו בהוויה היהודית.
אני מוצא במאמרו חידוש הראוי להבלטה, וסימון של אזור שעדיין לא לובן בסוגיה. במסה
זו אנסה להשלים את החסר.
ויזלטיר
מנגיד שתי תמונות: האחת בה המחלוקת היא אילוץ והאידיאה היא של חברה נטולת מחלוקת,
והשניה - תמונת המסורת היהודית - בה המחלוקת היא אידיאה. כביטוי לתמונה היהודית
הוא מביא את דברי התלמוד שהפכו לסמל של תרבות עכשווית שלימה ושל כמה וכמה מוסדות
לימוד יהודיים עכשוויים:
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית
הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו
דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. [עירובין י"ג ע"ב]
החידוש
בדברי ויזלטיר הוא בכך שהוא קובע כי יש להימנע מהבנה לא רציונאלית של התבנית הזאת.
'בימינו, הדיון בשאלות הללו בעולם היהודי מנוהל על ידי פרשנים אנטי
רציונאליסטים... דעתי האישית היא שכל ניסיון לנטרל מן המסורת של המחלוקת את המימד
הרציונאלי שבה... משקף חוסר הבנה בדבר הישגו של סגנון המחלוקת היהודי והתרוששות
שלו מכל נכסיו.'
אני
מזדהה עם דרכו של ויזליטיר והולך מעבר לו. רוב הפרשנים קדומים ועכשוויים, הוגים
וחוקרים, הלכו באחת מארבע דרכים בפרשנות תמונת המחלוקת היהודית: הדרך האחת - שבירת
המחשב הרציונאלי בו שולט חוק הסתירה, במקומו הם הציבו מחשב מיסטי השובר את המסגרת
הזאת. במחשב המיסטי תיתכן 'אחדות ההפכים', או הוויה לא מושגית הכוללת את שתי
העמדות. החשוב שבניסיונות הללו הוא של הרב שג"ר ב'כלים שבורים'. דרך זו איננה
מעניינת אותי, מטעמים דומים לאלה שהציג ויזליטיר.
הדרך
השניה - בניית מחשב רציונאלי אלטרנטיבי. כך למשל כותב המהר"ל: '...כי כל דבר
ודבר אי אפשר שלא תהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד, שאף אם הדבר טמא אי אפשר שלא יהיה
לו צד בחינה של מה אל טהרה, וכן אם הדבר טהור אי אפשר שלא תהיה לו בחינה מה של
טומאה, ובני אדם החולקים בשכל אי אפשר שיהיו כל שכלי בני אדם על דרך אחד...' [באר
הגולה באר א']. כך הוא מסביר את 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' - 'רצונו לומר ששניהם
שווים בבחינות, וכיוון שהבחינות שוות שניהם דברי אלוהים חיים.' אני בוחר שלא ללכת
בדרך זו. היא מתאימה למקרי גבול, למשל בין
השמשות שיש בו גם יום וגם לילה. בבין השמשות גם המשפט 'עכשיו יום' וגם המשפט
'עכשיו לילה' - אמתיים. במשך היום או במשך הלילה, תבנית הבחינות לא מתאימה.
מחשב
רציונאלי אלטרנטיבי נוסף, הוא המחשב הדיאלקטי. שתי העמדות החולקות מוצגות כתזה
ואנטי תזה, שתיהן 'דברי אלוהים חיים' בכך שיש להן מקום בסינתזה. גם בדרך זו אני
בוחר שלא ללכת, היא בורחת מהעמדת המחלוקת במלוא חומרתה. עמדה במחלוקת מתיימרת
להיות אמת מליאה, ולא רק רכיב בסינתזה עתידית.
הדרך
השלישית - מעמידה את תבנית 'אלו ואלו' על בסיס התשתית של הסובלנות. תפיסת האמת של
הסובלנות היא מוחלטת, הדעה שלי אמיתית ושלך שקרית. על בסיס תפיסת האמת הזאת אני
מפעיל את הסובלנות, אצילות של בעל הכוח המוכן לסבול את האחר השוגה. אני בוחר שלא
ללכת בדרך הזאת משתי סיבות: ראשית - היא לא הולמת את הביטוי 'אלה ואלה דברי אלוהים
חיים'. שנית - אני מתנגד לה מפאת ההתנשאות חסרת ביקורת התבונה שבה, שאיננה מכירה
בגבולות היכולת שלה.
הדרך
הרביעית - מעמידה את תבנית 'אלו ואלו', על בסיס התשתית הפלורליסטית. תשתית זו
מוותרת על ערך האמת, מעמידה במקומו את הנרטיב. לכל אחד סיפור משלו, הם אינם מתחרים
זה עם זה אלא שרויים זה בצד זה. אני בוחר שלא ללכת בדרך הזאת, מכיוון שבדומה
לויזליטיר אינני מוכן לוותר על האמת.
הדגם
אותו ארצה להציב בנוי על השפה המתמטית, כפי שנראה - יש לו משמעות קיומית עמוקה.
הוא לא מתאים בהתאמה של אחד לאחד לנושא הדיון שלנו, אך יש בו כדי לפתוח אפיקי
מחשבה חדשים. זכרו נא כי אנחנו מחפשים שתי טענות, שמצד אחד תהיינה סותרות זו את זו
ומצד שני שתיהן תהיינה נכונות.
בואו ונתבונן במשפט הבא: 7 + 5 = 8 +
4. זהו משפט אמיתי, אבל הוא רחוק מלהיות ברור מאליו. רק כללי המשחק של השיטה
המתמטית הופכים אותו למשפט אמיתי. על פי הכללים האלה, אנחנו מבטלים את הגבול בין
שני האיברים שבכל צד של המשפט, ומעמידים במקומן את סכומן. 12 = 8 + 4 ו 12 = 7 +
5. מכאן נובע ששני צדדי המשפט שקולים ושווים זה לזה.
אפשר לחשוב על כללי משחק אלטרנטיביים,
בהם שני חלקי המשפט מהווים שתי תמונות שונות שאי אפשר לטעון כי הן שוות זו לזו.
חמש ושבע זו תמונה אחת, וארבע ושמונה זו תמונה שונה בתכלית. אי אפשר לבטל את הגבול
בין שני האיברים שבכל צד, ועל כן שני הצדדים לא שקולים ולא שווים זה לזה. נמצא כי
מצאנו מערכת בה ישנם שני משפטים, שבהקשר אחד שניהם נכונים, ובהקשר אחר הם סותרים
זה את זה. הרי זה דומה לשתי מערכות גיאומטריות, כל אחת בנויה על אדני מערכת
אקסיומות שונה. משפט אחד יהיה אמיתי במערכת האחת, ושקרי במערכת השנייה.
עתה בואו ונתבונן על המערכת ההלכתית,
דוגמא אחת - מיוחדת - אחת מיני רבות:
חתכו [את תנור החרס] חוליות ונתן חול בין
חוליה לחוליה, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, וזה הוא תנור של עכנאי. [בבא מציעא נ"ט
ע"א-ע"ב]
יש כאן שתי תמונות, תמונת התנור של
רבי אליעזר ותמונת התנור של חכמים. במציאות החוץ הלכתית שתי התמונות זהות, תמונת
תנור חרס חתוך לחוליות וחול בין חוליה לחוליה. במציאות זו אין 'טהור' ואין 'טמא',
ועל כן שתי התמונות זהות. רק במציאות ההלכתית יש פער בין התמונות, בתמונה אחת
מופיע תנור טהור ובשניה תנור טמא. רבי אליעזר - כידוע - קרא לעזרתו את החרוב את
אמת המים ואת כתלי בית המדרש שיוכיחו את צדקתו. הוא טען שתמונתו אמיתית במציאות
החוץ ההלכתית. חכמים אמרו לו שאין מביאין ראיה מחרוב אמה וכתלים, כיוון שמדובר
בטענה רק בגבולות השפה ההלכתית. גם את בת הקול דחו, גם היא שייכת למציאות ולא
להלכה - המקבילה למתמטיקה. שני הצדדים שגו. רבי אליעזר שגה בכך שניסה להעמיד את
משפטו כאמיתי גם במערכת החוץ הלכתית. הוא לא הכיר בכך שרבי יהושע צודק בטענתו - לא
בשמים היא, כלומר - אין אמת הלכתית מחוץ למערכת עצמה. חכמים שגו בכך שבאותו
היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו, ואותו היום הביאו כל
טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו. במקום להסתפק במתודת
הכרעה מינימליסטית של הצבעה ולהותיר את שאלת האמת פתוחה ושקולה, הם ניסו להכריע כי
האמת איתם ולא עוד אלא לנדות את האיש. 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' - בשדה החוץ
הלכתי, בשדה ההלכתי - יש שתי אמיתות סותרות. כשאני בתוך הבית שלי - בית שמאי או
בית הלל, קבוצת החכמים או עמדתי כיחיד - יש אמת והעמדה האחרת שגויה. כשאני יוצא
ומשקיף על השדה הבית מדרשי - 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים.'
האם אפשר להרחיב את המערכת הזאת מעבר
לשדה ההלכתי גם למחלוקות שבחיים?
בואו ונתבונן במחלוקת שבין הימין לבין
השמאל במציאות הישראלית. המציאות החוץ מחלוקתית היא אחת, ב1967 עברו השטחים משליטה
של ממלכת ירדן לשליטה של ישראל. כאן תמונת השמאל ותמונת הימין שקולות זו לזו.
לעומת זאת במציאות המחלוקתית התמונות שונות. בתמונה של הימין השטחים שוחררו,
ובתמונה של השמאל הם נכבשו. מכאן נגזרים גם הבדלים בתמונות הראוי - באחת הראוי כי
הם ישארו בשליטת ישראל תוך התמודדות עם הבעיות האתיות הכרוכות בשליטה בעם אחר,
בשניה ראוי כי הם יעברו לשליטה פלשתינאית על הבעיות האתיות של עקירת ישובים. מצד
אחד - 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', כלומר התמונות שקולות בערך האמת והראוי
במציאות החוץ מחלוקתית. מצד שני - בעולם הבתים - בית השמאל ובית הימין - תמונה אחת
נכונה והשניה שגויה, אחת ראויה ואחת איננה ראויה.
כיצד מכריעים?
וכי מאחר
שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? - מפני שנוחין ועלובין
היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. [שם]
השאלה תקפה גם ביחס למחלוקות החיים
שלנו. התשובה - על פניו - איננה רלוונטית. אנחנו מכריעים על פי ההצבעה הדמוקראטית.
אם נתבונן בה נראה כי הפרוצדורה הזאת בנויה על אותה הנחת יסוד של התלמוד. לו היתה
עמדה אחת אמיתית ואחת שקרית, לא היינו מכריעים על פי הצבעה. וכי אם הרוב מצביע
עבור השקר הוא הופך אותו לאמת? רק מכיוון ש'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', רק מכיוון
שמבחינת האמת שתי העמדות שקולות, יש מקום להכריע על פי פרוצדורה אחרת כגון - הרוב.
דומה כי הפרקטיקה של בית הלל מהווה
אתגר גם לבעלי המחלוקת שאיננה הלכתית. היכולת לשנות את דברי עצמם - בית הלל - ואת
דברי בית שמאי, ולא עוד אלא להקדים את דברי בית שמאי לדבריהם היא יכולת אצילית
המורה על תרבות המחלוקת העמוקה. אם אני מבין שמדובר בשתי מערכות שקולות, הרי למרות
שאני בחרתי באחת, למרות שאני מאמין בנכונותה, למרות שאינני פלורליסט ואפילו אינני
סובלן - אני מכריע כי הנכון מבחינה אינטלקטואלית וערכית לחשוף את השקילות שבין
המערכות. החשיפה הזאת חשובה משתי בחינות: ראשית היא קוראת לאחר - זה שעדיין לא
הכריע אם הוא מבית הלל או מבית שמאי, לשקול את שתי החלופות ולבחור בעצמו ביניהן.
אני מוותר על שימוש בכלים רטוריים, על תעמולה, על תשדירי בחירות ומייצר מערכת
רציונאלית לבחינת שתי העמדות. שנית - היא מורה כי אני הכרעתי להיות מאחד הבתים לא
מכיוון שאי אפשר לחשוב אחרת, אלא למרות שאפשר לחשוב אחרת. בחרתי בבית שמאי או
בחרתי בבית הלל, בחרתי בימין או בחרתי בשמאל, בחרתי ב'גיאומטריה' אחת ועל פיה אני
שופט שיפוטי אמת. עתה אני טוען טענות אמת, חי על פיהן ומוכן להיאבק על מימושן. אך
תמיד אני מודע לכך שיש אפשרות אחרת, ויש אנשים שהכריעו לבחור בה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה