יום רביעי, 5 באוקטובר 2016

על ההסתר [פרשת וילך]


על ההסתר [פרשת וילך]

 

לפני מותו של משה, קורא לו ריבונו של עולם ואומר לו דברים אחרונים. הוא פורש לפניו את תמונת העתיד, תמונה עגומה וקשה:

 

...הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא, וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

 

כתגובה על דרכו הרעה של העם, מופיע הסתר הפנים. בשלב הראשון - 'והסתרתי', בשלב השני - 'הסתר אסתיר'. מפשוטו של מקרא ברור, יש כאן תהליך של הסתרה ההולך ומתגבר. חכמים ראו את הביטוי הזה - 'הסתר אסתיר', כביטוי לאופן 'השגחה':

 

אסתר מן התורה מנין?

'ואנכי הסתר אסתיר'.                                                          [חולין קל"ט ע"ב]

 

מעבר לרגישות השפה 'אסתר' ו'אסתיר', יש כאן מהלך עמוק. מגילת אסתר פורשת תמונת עולם שלימה, ריבונו של עולם לא נזכר בה. כך היא מופיעה בספר התנ"ך, ספר שהגיבור המרכזי שבו המופיע כמעט בכל דף ממנו הוא ריבונו של עולם. הסתר הפנים איננו רק תגובה מקומית לאופן התנהגות, אלא הוא ביטוי לתמונת עולם שלימה ממנה נגזרים אופני התנהגות.

מהו הסתר הפנים? על פניו, מדובר באופן התנהגות של קיום מוסתר. משל למה הדבר דומה? להורה המשחק במחבואים עם ילדו. ההורה המתחבא, הוא רואה ואינו נראה. הוא ממשיך לצפות בבנו ולהשגיח עליו, אך הילד לא רואה אותו וחש שהוא לבד. זאת חוויה סובייקטיבית, ולא מצב אובייקטיבי. הרמב"ם ראה בביטוי, תיאור של מצב קשה יותר - מצב אובייקטיבי. בהתבוננו במושג ההליכה הוא כותב:

 

...לשון זאת הושאלה למה שאינו גוף, אם להתפרשות דבר או לסילוק ההשגחה, אשר הדומה לו בין בעלי החיים הוא שפונים וסרים מדבר, מה שבעלי החיים עושים בהליכה כשם שהוא כינה על דרך המליצה את סילוק ההשגחה הסתרת פנים באומרו 'ואנוכי הסתר אסתיר פני', כן כינה אותה בדרך המליצה הליכה במובן של לסור ולפנות מדבר באומרו: 'אלך אשובה אל מקומי [הושע ה' ט"ו].                                    [מורה נבוכים חלק א' פרק כ"ד]

 

'סילוק השכינה' מורה על שינוי עמוק יותר מהסתר פנים. האב שהותיר את בנו לבדו והלך, אינו דומה לאב המסתתר וממשיך להשגיח עליו. כך גם המטפורה של הליכה ושיבה אל המקום, חריפה יותר מהמטפורה של הסתר הפנים. ומה בדבר ההבדל שבין 'הסתר' ובין 'אסתר אסתיר'? ישנה מסורת פרשנית בשם הבעל שם טוב:

 

וכמו ששמעתי ממורי זלה"ה גם כן 'ואנכי הסתר אסתיר' (דברים ל"א, י"ח) רצה לומר שאסתיר ממנו ולא ידע שהוא בהסתרת פנים וכו', ודברי פי חכם חן.

 

הסתרת ההסתר חוזרת אל הסובייקט, מתארת מצב תודעה חריף. האדם חי בתודעה ש'הכל בסדר', לא חסר לו שום דבר. הוא לא מודע להיעדר, לא שם לב שיש מישהו שמסתתר.

הרשו לי להציג בפניכם תמונה נוספת של ההסתר, שונה מקודמותיה. אלך בעקבות החכמים, שראו במגילת אסתר את המימוש של תמונת 'הסתר אסתיר'. במגילת אסתר אכן לא נזכר שמו של אלוהים, אך יש מקום בו נראה שהכתוב מגיע עד קצה גבול היכולת של השפה שלא להזכירו. מרדכי מפציר באסתר לדבר עם המלך בכדי להפר את עצת המן. אסתר מסבירה לו כי אין אפשרות שכזאת, אם תעשה זאת - אחת דינה למות. וכאן אומר לה מרדכי:

 

וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

                                                                                          [אסתר ד' י"ג - י"ד]

 

מהו המקום האחר ממנו יעמוד ליהודים רווח והצלה? בשפה הדתית, מסמן 'מקום אחר' את ריבונו של עולם'. בשפה החילונית, מסמן 'מקום אחר' אדם אחר שיביא רווח והצלה. השפה של מגילת אסתר - מאפשרת את שתי הפרשנויות. זאת שפה מיוחדת, בה אלוהים נסתר ולא נוכח. אפשר להנכיח אותו, הדבר תלוי בהכרעה של הדובר והפרשן. ליבי אומר לי, מכאן לקחו חכמים את השם המיוחד לאלוהים במשנה - 'המקום'. בלשון המשנה ישנם שני שמות לאלוהים, המחליפים את סדרת השמות התנ"כיים. השמות הם - 'מקום' ו'שמים'. שתי תכונות לשמותיו של ריבונו של עולם שבמשנה: האחת - הם כמעט ואינם מופיעים. בעוד שבתנ"ך כמעט בכל דף ועמוד מופיע אחד משמותיו של אלוהים, במשנה - כמעט בכל דף ועמוד הוא נעדר. במיעוט - הרוב הוא ציטוטים מהתנ"ך, והמיעוט המבוטל - 'מקום' ו'שמים'. התכונה השניה - אלה שמות שמנעד הפשר שלהם מכיל בצד אחד רמיזה אל ריבונו של עולם, ובצד השני - המסומן על ידם הוא העולם והיש. זאת השפה של המשנה, שהיא מימוש תמונת 'הסתר אסתיר'. ראו נא עוד מופע של השפה הזאת, מרשים במינימליזם העמוק והמלא שלו:

 

והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.            [אבות פרק ב' משנה א']

 

למי שייכת העין הרואה, מי בעל האוזן השומעת? בשפה הדתית - זהו ריבונו של עולם. אבל הביטוי יכול להכיל גם פשר אחר: העין הרואה יכולה להיות החברה, בוודאי היום - האמצעים הטכנולוגיים הרואים ומנציחים פלחי חיים. אפשר היה לכתוב את המשנה בשפה אלטרנטיבית - דע שאלוהים רואה אותך שומע אותך וכותב בספר את מעשיך. המשנה בחרה בשפה הזאת. המשנה בחרה בשפת ההסתר.

שימו נא לבכם - באופן ההתבוננות הזאת, שפת ההסתר איננה בעיה, איננה שפה חלקית הבאה רק מפאת החטא. זאת תמונת עולם מינורית, שחכמים בחרו בה מכיוון שהם חשבו שהיא מתאימה יותר למציאות. בין שתי האפשרויות - שפת התנ"ך ושפת המשנה, אני בוחר בשפת המשנה.  

 

 

 

אין תגובות: