על ה'ככה!' [פרשת חוקת]
פרשת חוקת ומצוות פרה אדומה שבראשה, הפכה לסמל לציווי ללא טעם ונימוק:
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר
אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל.[1]
'זאת חקת התורה' - לפי שהשטן ואומות העולם
מונין את ישראל לומר: 'מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה?', לפיכך כתב בה 'חוקה', גזירה
היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.[2]
פיתוח האזור הזה - צווים ללא נימוק - מופיע בדרמה של רבן יוחנן בן זכאי:
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי:
'המעשים האלה שאתם עושים
נראין כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפין
אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם
אומרים לו טהרת'.
אמר לו: 'לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?'
אמר לו: 'לאו'.
'ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?'
אמר לו: 'הן'.
אמר לו: 'ומה אתם עושין לו?'
אמר לו: 'מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים
עליה מים והיא בורחת.' אמר לו: 'ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו רוח טומאה...
מזין עליו מי נדה והוא בורח'.
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: 'רבינו. לזה דחית
בקנה, לנו מה אתה אומר?!' אמר להם: 'חייכם. לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא אמר
הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, שכתוב 'זאת
חוקת התורה'.'[3]
אם דוחים את האמונה במאגיה - כפי שהיה ברור לתלמידים ולרבן יוחנן בן
זכאי, נותרת מצוות פרה אדומה, ללא טעם וללא פשר. רבן יוחנן לא מתנצל על כך, אלא
מציג זאת כעובדה פשוטה: יש צווים שאין להם סיבה.
תמונת הפרה האדומה, מעוררת בי מחשבות על האמת. מצבה של האמת היום עגום,
היא מותקפת כישות שאבד עליה הכלח. בואו ונתבונן בקורותיה של האמת, ובקשר שלה לפרשת
חוקת.
מהי 'אמת'?
'אמת' היא התאמה בין משפט ובין מציאות. המשפט 'עכשיו יום', תלוי בהקשרו.
אם הוא נאמר ביום, יש התאמה בינו ובין המציאות, והמשפט יוכתר בתואר 'אמת'. אם הוא נאמר בלילה,
אין התאמה בינו ובין המציאות, והמשפט יוכתר בתואר 'שקר'. אלה הם המקרים הפשוטים,
אבל ישנם מקרים מורכבים יותר. הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, תיאר אחד מהם:
אני מחשיב כאמיתי את מה שכתוב בספרי לימוד
- של גיאוגרפיה למשל. 'מדוע?' אני אומר: 'כל העובדות הללו אומתו כבר מאה פעמים'.
אך כיצד אני יודע זאת? מהן הראיות שלי לכך? יש לי תמונת עולם. האם היא אמיתית או
שקרית? היא מהווה קודם כל את המצע לכל חקירתי ודרישתי. והפסוקים המתארים אותה אינם
עומדים כולם למבחן במידה שווה.[4]
לא תמיד - טוען ויטגנשטיין - אני טורח לבדוק את ההתאמה. אני סומך על
הספר. בספר הגיאוגרפיה כתוב שהאוורסט הוא ההר הגבוה בעולם, אני חושב כך למרות שלא
בדקתי זאת. לא השוויתי את האוורסט להרים אחרים. בספר הגיאוגרפיה כתוב שגובהו של
האוורסט הוא 8848 מטר. אני יודע זאת, למרות שלא מדדתי. אני סומך על מה שכתוב בספר.
גם מערכת משפטים במתמטיקה או בגיאומטריה, חייבת להתחיל באקסיומות. אם לא
כן, היא תהיה אין סופית ותתבטל. זה די מפליא - מערכת רציונאלית חייבת תשתית לא
רציונאלית. משפט שבתשובה לשאלה המתייחסת אליו 'למה?!' תהיה התשובה - 'ככה!'
גם מערכת ערכים חייבת שתהיה לה תשתית לא מנומקת. אני זוכר שהייתי ילד.
בביתנו התקיים תיקון ליל שבועות לזכרו של אבא, שימי השבעה אחר מותו תמו בחג
השבועות. שנים היתה מתכנסת חבורה מחכמי ירושלים ומאוהבי החכמה ולומדת כל הלילה.
פעם אחת הזמינה אמא את הפרופ' ליבוביץ' ללמד. לא הבנתי דבר, הייתי ילד. אבל אני
זוכר שבתום השיעור, כשהוא כבר ליד הדלת, ניגש אליו אחד הלומדים ושאל:
-
'ליבוביץ'!
אם ככה, למה אתה מקיים מצוות?!'
הפרופ' הזדקף מלוא קומתו, שלח אליו את האצבע המורה וזעק:
-
'מפני
שאני רו - צה!!!'
היום, בעולמנו הפוסט מודרני, האמת קרסה. במקום אמת יש נרטיב. על אמת - יש
ויכוח: מי צודק?! על נרטיב אין ויכוח. יש חובת הקשבה ופתיחות לנרטיב של האחר. מאחר
שהאמת קרסה, גם אין צורך בנימוק. כשאין צורך בנימוק, לא מגיעים לראשית שאין לה
נימוק: אין 'ככה!' כשאין תשובה לשאלה 'למה?' מחליפים עמדה. הכל בתנועה וזורם
וכאוטי.
תשוב האמת! בשוב האמת, תשוב המחלוקת. אז אפשר להחיות את פאר היצירה של
החכמים - את בית המדרש. שוב תהיה מלחמתה של תורה. שוב נתבונן בעצמנו ובערכינו,
ונחשוף את התשתית הבראשיתית - את ה'ככה!' אז נקבל את היות האחר, לא מכיוון שאין
אמת והכל הולך, אלא למרות שיש אמת ואני נלחם עליה. אני נלחם על האמת, אך מודע שיש
מי שחושב שעמדתו היא האמיתית ועמדתי השקרית. בית המדרש איננו חלל פלורליסטי רופס,
אלא מקום עז וחזק שלמרות מלחמת הדעות המתחוללת בו נחוש להקשיב לאחר. 'אלו ואלו
דברי אלוהים חיים' הוא משפט מופת, הוא איננו מורה שאין אמת. הוא מורה שלמרות שיש
אמת, יש אנשים החלוקים מה היא.
המיתולוגים הקדומים חלקו - על מה עומד העולם? היו שחשבו כי על צבים,
אחרים - על פילים. חכמי ישראל אמרו -
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר:
על שלשה דברים העולם עומד:
על התורה
ועל העבודה
ועל גמילות חסדים.[5]
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
על שלשה דברים העולם עומד:
על הדין
ועל האמת
ועל השלום.[6]
אנחנו על פי דרכנו נוסיף: העולם עומד על פרה אדומה, או - העולם עומד על
'ככה!'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה