על
השכר [פרשת ויצא]
יעקב
נכנס לשיחה נפתלת עם לבן, אודות שכרו:
וַיֹּאמַר: נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ,
וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי.
כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ
לָרֹב, וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי, וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי?
וַיֹּאמֶר: מָה אֶתֶּן לָךְ?
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה.
אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה, אָשׁוּבָה אֶרְעֶה
צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל
שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְהָיָה
שְׂכָרִי.
וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא
עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ, כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים,
גָּנוּב הוּא אִתִּי.
וַיֹּאמֶר לָבָן: הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ.[1]
יעקב
לא ברור. האם הוא אומר כי איננו רוצה מאומה כשכרו? או שהוא נוקב בשכר, ואפילו שכר
לא מוגבל?
הרשב"ם
מפרש - 'לא תתן לי מאומה' - ממה שיש לך עכשיו, ותתן - ממה שיהיה לך בעתיד. הרד"ק
מפרש - 'לא תתן לי מאומה קצוב, ותתן - דבר לא קצוב - נוסחת הטלאים שמציב יעקב.
הרש"ר הירש מפרש: 'לא תתן לי מאומה' - אני יודע שלא תתן מאומה, זו דרכה. ותתן
- אני אדאג שתיתן, על ידי הסכם מדויק.
אני
מציע להתבונן בשיחה באופן אחר. יעקב נמצא בקונפליקט. מצד אחד 'מתי אעשה לביתי?'
מגיע לי. מצד שני - השכר לא יכול לגלם את אשר עשיתי. הרי היה לך מעט ואני הפכתיו
להרבה. אבל, זאת לא רק השאלה של כמות העדר שבניתי לך. כשיעקב מתעמת עם לבן, בהמשך,
יוצא הנימוק העמוק יותר מהשק שלו:
זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ
וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי.
טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה,
מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה, גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.
הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה,
וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.[2]
את
ה'גנובתי' אם אפשר לגלם בשכר, זאת איכות טהורה. השכר צריך לשקף את התרומה שלי,
והיא לא מגולמת בשעות עבודה, או בתוצר. אני הפכתי אותך למי שאתה, איך תשלם לי? אל
תשלם לי מאומה. אבל מצד שני...
השכר
הוא בעיה. מצד אחד ראוי לתת שכר לפועל, מצד שני - השכר לא משקף את אשר הפועל נתן.
השכר מוריד את ערך העבודה והעמל, את הנשמה המושקעת בתוצר. עדיף לא לקבל שכר, לשמור
את הערך. אם שלילת השכר נראית לכם לא הגיונית, ראו נא את הסוגיה הבאה:
[מי שמודר הנאה מחברו] מלמדו מדרש, הלכות ואגדות,
אבל לא ילמדנו מקרא.
מקרא, מה הסיבה שלא ילמדנו?
משום שגורם לו הנאה.
מדרש גם גורם לו הנאה.
אמר שמואל: במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין
שכר על המדרש. ...
במה שונה המדרש שלא נוטלים על הוראתו שכר?
שכתוב: [דברים ד'] 'ואותי צווה ה' בעת ההיא ללמד אתכם...'
וכתוב: [דברים ד'] 'ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' '. מה אני בחינם אף
אתם בחינם.[3]
הדגם
האידיאלי של הוראת התורה, היא הוראה ללא שכר. השכר פוגם במלאות המעשה, במקרה הזה -
מלאות מעשה ההוראה. אי אפשר ללא שכר - 'מתי אעשה אנוכי לביתי', אך אי אפשר אתו. את
הפער בין השכר ובין המוצר מבטאת הבדיחה העממית כך:
ההוא שנכנס אצל סנדלר וקנה זוג נעליים ברובל,
וכשעמד לשלם פשפש ולא מצא בכיסו אלא שמונים קופיקה.
אמר לו הסנדלר: קח, ומחר תשוב ותשלם לי עוד עשרים
קופיקה.
הסכים קונה, לקח את הנעליים והלך לו.
לאחר שיצא, אמרה הסנדלרית לסנדלר: כיצד אתה מאמין
לאיש שאין אתה יודע אותו? שמא לא ישוב ולא ישלם?
תנוח דעתך - החזיר לה הסנדלר - מובטחני שישוב
וישלם, שתי נעליים שמאליות נתתי לו.[4]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה