על טבע האדם [פרשת לך לך]

על טבע האדם [פרשת לך לך]

ספר בראשית, הוא ספר קשה. הוא מציב בפני האדם מראה, חושף את בעיות היסוד שלו. יש בו מעט נחמה, יותר מתנחומים יש בו כדי לעורר את המודעות לבעיות הבלתי פתירות. הסכסוך הראשון שתואר בו - בין קין להבל - היה סכסוך בין שונים. קין האיכר, הבל הרועה. הסכסוך נוצר מפאת הקנאה, אלוהים שעה למנחת הבל ולא למנחת קין. בפרשתנו יש דוגמה לסכסוך בין הדומים, בין רועה לרועה.

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם, הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.

וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו,

כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב,

וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.                                                         [בראשית י"ג ה' - ו']

התיאור הזה, מורה כי המרחב לא יכול היה לשאת אותם יחד. מיד לאחריו בא תיאור אחר, המורה על סכסוך בין האנשים. כמו ההבחנה של רבי חיים מבריסק ותלמידיו, בין תיאור ההתרחשות מצד ה'חפץ' ובין תיאור אותה התרחשות מצד האדם:

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט...                       [שם שם ז']

אברהם פותר את בעיית האדם, על ידי המרחב:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט:

אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ

וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ

כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ,

הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי,

אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה.                                                                    

וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.                                                               [שם שם ח' ט']

אני רוצה להתבונן דווקא בתיאור הראשון, ב'חפצא'. על פי התיאור הזה, עוד לפני הריב, אדם לא יכול לשאת אדם אחר במרחב. אחר כך מגיע הריב, או אולי לא מגיע. התופעה של אי יכולת להיות עם האדם האחר - היא חלק מטבע האדם. זה מזכיר לי קטע מהתלמוד:

איש אחד היה אומר:

כשהאהבה ביני ובין רעייתי היתה חזקה, שכבנו על פי הסכין. עכשיו כשהאהבה איננה חזקה - מיטה של שישים אמה [עשרה מטר] לא מספיקה לנו.                                                                           [סנהדרין ז' ע"א. מתורגם]

המצב הטבעי, הוא המצב בו אין אהבה חזקה. זה מצב נורמלי בין בני אדם, אפשר היה לחשוב שהם יוכלו לגור זה לצד זה. ולא היא. המרחב לא נושא אותם, אחר כך פורצות המריבות. הפתרון של אברהם פשוט, כאשר יש מרחב גדול. פרידה. זה הולך ימינה וזה שמאלה, לכל אחד יש את המרחב שלו. אלא שלא תמיד - או בדרך כלל - יש מרחב שכזה. אז צריך לחשוב על פתרון אחר. או - לפתור את המריבה, או -

השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר

בונין את הכותל

באמצע.                                                                                  [בבא בתרא א' א']

בתלמוד ישנה מחלוקת: האם המשנה מורה שאם רצו לחלק את החצר על ידי מחיצה, צריכים לבנות אותה באמצע? או שהיא מורה שאם רצו לחלק את החצר, הם חייבים לבנות מחיצה?

יש מחיר כבד, נורא, לתכונתו של האדם שאיננו מסוגל להיות עם האחר. המחיר הוא - הבדידות. קפקא מתאר זאת בעת אומן, כשהוא מתמקד בחפץ המנסה להסיג גם את ההפרדה וגם את החיבור: החלון.

החלון הפונה אל הרחוב

מי שחי לו בודד וגלמוד ובכל זאת מייחל לאיזה קשר מפעם לפעם, מי שדעתו נתונה לשינויים בשעות היום, במזג האוויר, במצב התעסוקה וכיוצא באלה, ולכן הוא רוצה מיד לראות זרוע כלשהי שיוכל להישען עליה - אדם כזה לא יחזיק מעמד זמן רב בלי חלון שפונה אל הרחוב. ואם הגיע לידי כך שאינו מחפש כלום ואינו אלא איש עייף שניגש אל אדן חלונו ועיניו משוטטות מעלה מטה בין האנשים לשמים, ואין הוא רוצה, ואף היטה מעט את ראשו לאחור, בכל זאת יסחפו אותו הסוסים שלמטה אל שובל הכרכרות והרעש שלהם, וכך לבסוף, אל ההרמוניה האנושית.            ['רופא כפרי', עמ' 35 בתרגום העברי]

ספר בראשית מתאר תמונה קשה יותר. לא ההרמוניה האנושית, אלא הדיסהרמוניה. המשחק הוא משחק סכום אפס: או שתעדיף את השקט עם עצמך ותסבול מהבדידות, או שתבחר בהצטרפות ותשלם את מחיר אי ההתאמה לאחר.

רבי עקיבא הורה - 'איש ואישה - זכו שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתן' [סוטה י"ז ע"א]. אין מצב ביניים, או או. הם גם הורו - 'טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו' [טוב לשבת בשניים, מלשבת באלמנות]. כלומר, עדיפה הצטרפות רופפת וחסרה, על פני הבדידות [יבמות קי"ח ע"ב]. זאת הכרעה ערכית וקיומית. דומה שהיום רוח הזמן נוטה לכיוון ההפוך. אנשים מעדיפים את הבדידות על פני הצטרפות שאיננה מושלמת. כך או כך, ספר בראשית איננו חושך את האמת הקשה מאיתנו. הוא מציב אותנו מול הטבע האנושי המצריך אותנו לבחור: אי התאמה או בדידות. הבשורה הטובה היא, שיש אהבה בעולם. כשיש אהבה, הרי היא גוברת על אי ההתאמה - למרות שלא מבטלת אותה.