על הבריאה היצירתית [פרשת בראשית]

על הבריאה היצירתית [פרשת בראשית]

 

ספר בראשית פותח בתיאור בריאה קלאסי, פשוט ומלא הוד:

 

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

 

תיאור בריאה מופלא, המהווה לכאורה את האטום הראשוני והמוחלט לכל התורה כולה. 'לכאורה', כיוון שלמעשה - כדרכה של התורה - זהו רק קול אחד בין מנעד קולות ותיאורי בריאה הנמצאים בתנ"ך. בואו ונתבונן בעוד שניים מהתיאורים, ונקשיב למחלוקת שבינם ובין פתיחת פרשת בראשית.

 

הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ.

הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים, הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.

הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן, שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.

וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ.

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל, נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר.

הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה', בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.

                                                                                      [ישעיהו מ' כ"א - כ"ח]

 

ישעיהו מתאר את בריאת העולם, כבנייה של מבנה מהמסד עד הטפחות. ריבונו של עולם יושב על חוג הארץ - כמעגל חוגה המקיף את העולם, ומשם רואה את כל יושביה כחגבים. מנקודת שליטה זו, מתואר ריבונו של עולם כבונה עולם מסודר: נוטה ומותח את השמים כאוהל על גבי הארץ.

לפני שנעמת את התיאור הזה עם התיאור שבבראשית, בואו ונשים לבנו לעוד שתי נקודות מעניינות: ישעיהו אומר: הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן, שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה. מן התקבולת עולה, כי הוא מפרש 'תוהו' כ'אין'. זאת פרשנות לבראשית, המורה כי הארץ היתה תוהו ובוהו לפני הבריאה, כלומר היתה אין. אלוהים ברא את העולם - יש מאין. אפשר לפרש אחרת. אפשר לומר כי תוהו הוא מערבולת חסרת סדר, ואלוהים ברא את העולם מתוך מערבולת שכזאת.

ישעיהו מצביע על אמירת ישראל, כי נסתרה דרכו מה'. כנגדה הוא מציין כי אלוהים בורא את קצות הארץ. העולם על פי ישעיהו, הוא סופי - יש לו קצוות. אלוהים יושב על חוגו, מתבונן על יושביו שכחגבים הם בעיניו. מכאן שאין מקום למחשבה, כי נסתרה דרך האדם מה'. אלוהים נמצא בעמדת שליטה, ממנה רואים את הכל. לעומת זאת בבראשית, יש תוהו ובוהו כאוטי שאין לו גבולות. אלוהים מאיר את התוהו, מתחיל להפריד את מרכיביו. אך אין סיבה להניח שלישות יש גבולות. ייתכן, וסביר על פי התיאור, שהעולם הוא אין סופי.

העולם על פי ישעיהו, הוא עולם מסודר הנבנה על פי תוכנית. אלוהים שולט בסדר הזה, ומשגיח על כל אשר ברא. את מגמת התיאור הזה, ממשיך ומעצים ספר משלי. פרק ח' הוא פרק בו הדוברת היא החכמה: הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ: בין השאר מספרת החכמה, על מקומה בבריאת העולם:

 

ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.

מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי, מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ.

בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי, בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם.

בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ, לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.

עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ, וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל.

בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ, חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם.

בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל, בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם.

בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו, בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת.

מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם.

 

החכמה קדמה לעולם, והיא מלווה את ריבונו של עולם בכל תהליך הבריאה. כך מתקבל עולם תבוני, שמחשבה קדמה למעשהו. החכמים - אוהבי אידיאת החכמה, אהבו את התיאור הזה ונתנו לו אינטרפרטציה משלהם:

 

רבי הושעיה רבה פתח: (משלי ח') 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום...'  

אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע...

דבר אחר: 'אמון אומֵן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים, ואין 'ראשית' אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח') 'ה' קנני ראשית דרכו'.                  [בראשית רבה, א' א']

 

את אשר רומז משלי בפרק השמיני, פותח המדרש ומבליט: התורה היא החכמה, היא היוצרת את תבנית העולם. עולם הנברא ב ראשית - בחכמה, הוא עולם תבוני ומסודר. נשוב עתה לראשית פרשת בראשית. האם זהו התיאור העולה ממנה? אלוהים מוצא ישות כאוטית, תוהו ובוהו חשוך עליו מרחפת רוחו. הוא מאיר את התוהו במעשה יצירתי רב עוצמה, ואז - ורק אז מתבונן לראות מה קרה. הוא יכול היה לחשוב שהתוצאה איננה טובה, אך הוא רואה כי היא טובה - וירא אלוהים כי טוב. עתה הוא נותן שם לאשר הפתיע גם אותו, הוא קורא לו - אור. זהו תיאור בריאה שונה לחלוטין, אין בו סדר קבוע מראש, לא חכמה הקודמת למעשה. יש בו יצירה משתחלת אל הלא ידוע, כאוטיות, הפתעה, התבוננות לאחר מעשה ולא לפניו.

ישעיהו ושלמה בחרו בתיאור של בריאה חכמה, אני בוחר בתיאור של בריאה יצירתית. המשמעות איננה רק איזה סיפור בריאה יש לנו, אלא איזה סיפור חיים יש לנו. האוחז בסיפור החכמה, ינסה להשליט סדר על חייו. יקדים מחשבה למעשה, ינסה לשלוט בכל המתרחש לנגד עיניו. האוחז בסיפור היצירתי, יאהב את ההפתעה. הוא יתן למציאות להקדים אותו, יתבונן בה ויחליט אם טובה או רעה. האחד יברא את חייו כמערכת סגורה וסופית, והשני כמערכת פתוחה אין סופית ורבת אפשרויות. האחד - ריבונו של עולם שולט בחייו ומשגיח עליהם, השני - ריבונו של עולם מתבונן בחייו שולל או מאשר את אשר מתרחש בהם.