אומץ תעוזה ואחריות - לדמותו של הרב גורן

אומץ תעוזה ואחריות - לדמותו של הרב גורן

 

הרב שלמה גורן, מהווה מנקודת מבטי אישיות. אישיות היא איש החורג מגבולות הרגיל, ומהווה תופעה חד פעמית. חריגה מגבולות דורשת אומץ, מפני שהיא מושכת אש. בני אדם נבהלים מהשונה ומהחריג ומנסים לבלום אותו ולהחזיר אותו לתלם. האומץ מוביל את האישיות שהיא לעולם בעלת חוט שדרה לא להירתע מהביקורת ומההתקפות, ולהיות את אשר היא. התעוזה נבדלת מהאומץ ביוזמה. אין כאן רק היקלעות לשדות האש, אלא הליכה בנתיבים מחושבים, למרות הסכנה והסיכון שבהם. האחריות  מבדילה את האמיץ ואת הנועז מזה שאיננו מתחשב בהשלכות ההרסניות שיכולות להיות לפורץ הגבולות. זאת מידה מאזנת הדורשת אופק אסטרטגי וראייה לטווח רחוק של הראוי אליו מתקרב האמיץ והנועז ממחוזות המצוי. היצירתיות היא זאת המוסיפה את הברק, את החדווה השובבה את הגאונות היוצרת החורגת מגבולות הצפוי והבנאלי.

הרב גורן העיד על עצמו וחברי ילדותו העידו עליו כי היה ילד שובב. בתוכנית חיים שכאלה סיפר חברו לכיתה בכפר חסידים כי בכל יום היה המורה נכנס לכיתה ואומר: 'בוקר טוב, גורנצ'יק צא.' גורנצ'יק השובב היה יוצא החוצה, ומבעד לחלון צועק את התשובות הנכונות לשאלות שכל חבריו לא ידעו לענות עליהן. הרב גורן נותר איש שובב. בזקנתו יכול היה בשמחה משפחתית, ליטול את מקומו של המתופף ולתופף. לשחק עם נכדותיו ולספר להן סיפורי בדים מופלאים. השובבות השמחה והויטאלית הזאת הצטרפה לאהבת התורה וידיעתה, לאומץ הלב האישי והציבורי, לתעוזה היוצרת, וללקיחת אחריות בשאלות הלכתיות חמורות. הידע ההלכתי העמוק והרחב עם המזג היוצר והשובב אפשרו לרב גורן לעשות את הבלתי צפוי את היחודי. עם כל אלה הוטל אל צומת מרכזי בתולדות העם היהודי - הקמת צה"ל. היתה כאן הצטרפות מרתקת בין שתי דמויות חזקות - דוד בן גוריון והרב גורן. מעבר לכימיה האישית ודמיון במזגים, יש מכנה משותף אידיאולוגי עמוק בין השניים. תרומתו הגדולה של בן גוריון למדינת ישראל, באה לידי ביטוי בתפישתו הממלכתית שהתממשה - בין השאר - בפירוק הפלמ"ח. ההבנה כי יש הבדל בין טרום המדינה בה קבוצות בעלות אידיאולוגיה נפרדת חתרו להשפעה על חיי הישוב, לבין המדינה שצריכה להיות המכנה המשותף שבין כל מרכיביה. במקביל תפש הרב גורן כי הצבא לא צריך להיות מערכת המאפשרת לחייל הדתי לשמור על מצוות דתו, אלא מערכת כוללת המתאימה לכל מרכיביה - הדתיים והחילוניים. הוא התנגד ומנע הקמת יחידות דתיות נפרדות. אפשר לחלוק על החלטה זו או אחרת, אבל התעוזה - שבאה לידי ביטוי למשל בכינון נוסח אחיד לתפילה בצבא המתנשא מעבר לנוסח העדות השונות - היא ניקוד התמצית של תמונת עולמו שהתמזגה עם תמונת עולמו של בן גוריון ועל כן עוררה את הערכתו הגדולה לרב גורן.

במלחמת ששת הימים חרג הרב גורן מהגבולות במובן הראשוני, בכך שחתר עם הכוחות הלוחמים אל עבר מקומות בעלי משמעות יהודית - קבר רחל, מערת המכפלה, והר הבית. היתה זו חריגה מגבולות התפקיד כפי שכל רב אחר - כולל כל הרבנים הראשיים לצה"ל שבאו בעקבותיו - מבין. לכאורה הרב הצבאי הראשי צריך להצטמצם בפסיקה הלכתית, ואילו כאן - איש יחיד המתפקד ככוח צבאי. אך שוב באו לידי ביטוי האומץ, התעוזה, האחריות והיצירתיות - שכמובן עוררו ומעוררים עד היום גם מחלוקת. בזמנו הם עוררו גם מבט הומוריסטי שבא לידי ביטוי בשירו של יורם טהרלב - 'רבנו גורן'. הומור זה שוזר את האהבה לדמות המיוחדת עם ההבנה כי כאן חריגה מהרגיל והמקובל.

כשנבחר להיות הרב הראשי לישראל, המשיך לראות תמונה גדולה של משמעות התפקיד: התאמתה של הדת היהודית לממלכה היהודית. היצירתיות ההלכתית הובילה אותו - למשל - בפרשת האח והאחות, בה הפליא לעשות ולהתיר ממזרים. מתנגדיו החרדים חרדו מפסיקותיו שנדמו בעיניהם כחלק מרפורמה, אך הוא נותר איתן בעמדתו כי זו דרכה הראויה של הלכה ממלכתית אורתודוכסית. עמדותיו היו תמיד מגובות בידע הלכתי מעמיק מחד, ובידע מקצועי - כגון בעמדותיו הנחרצות בעניין השתלת אברים - מאידך. המתח בינו ובין הרב עובדיה יוסף שכיהן במקביל לו איננו מקרי. אין המדובר רק בשתי דמויות חזקות שהתקשו להחזיק בכתר אחד. הרב עובדיה יוסף אף הוא חתר להלכה אחת שתאחד את כל העדות תחת כנפי פסיקתו של מרן הבית יוסף, אך לא ראה במדינה עובדת יסוד האמורה להשפיע על כיוונה של ההלכה. לעומתו הרב גורן ראה את המדינה על מרכיביה השונים - הדתיים והחילוניים - כזאת האמורה להוות את יסוד ההלכה הממלכתית, וכל זאת בתפיסה אורתודוכסית חמורה.

איש אמיץ נועז יצירתי ופורץ גבולות הוא לעולם אדם בודד. לא פלא הוא שבעוד הרב עובדיה יוסף סחף המונים למפלגתו, ובעוד רבנים אחרים העמידו תלמידים רבים, הרב גורן נותר יחיד ובודד. דמותו מהווה אב טיפוס, אך בינתיים לא קם מי שיהיה תלמיד וממשיך של דרכו היחידאית.