על ההר ועל הבית

על ההר ועל הבית

 

המחלוקת על הר הבית, שוב מסעירה את ארצנו. כל המתבונן מגלה כי מתערבבות כאן מגמות דתיות עם מגמות לאומיות. כל פתרון משרטט תמונה בה חלק מהמגמות מסורסות, לכן כל הפתרונות כושלים. האם אפשר לחשוב על פתרון שיתן מקום למירב המגמות הללו?

נביאי ישראל התחילו לרקום פתרון. אי אפשר להסתפק בו, אבל אפשר למצוא בו כיוון ומצפן. הנביא ישעיהו מורה, כי כל הגוים יעלו להר בית ה'. התוצאה תהיה ביטול המלחמה, 'לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.' אין כאן ביטול הלאומיות, ובודאי שאין כאן ביטול הדת. יש כאן נקודת קצה משותפת. אלא שבפרק זה [ב] הוא מתאר כך את התהליך: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. אין אפשרות שכל העמים - ובמקרה שלנו - המוסלמים - יקבלו את ההיררכיה המבטלת את זהותם ומעצימה את הזהות היהודית.

בפרק נ"ו משכלל ישעיהו את חזונו. הוא מורה כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, אמירה המבטלת את הבלעדיות של ישראל. גם כאן הוא מתנה את העמדת הבית כבית תפילה לכל העמים בכפיפה לאלוהי ישראל, אך ממזער אותה לשני תחומים: כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. הכיוון מרשים, אך התנאי לא יכול להתקיים. היעלה על הדעת שהמוסלמים יסכימו לשמור את השבת ולכרות ברית עם אלוהי ישראל? מיכה [ד] חוזה את עליית כל העמים אל הר ה', ומשרטט אותה בצבעים לאומיים: וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. זה ציטוט מישעיהו. אבל הוא מוסיף: כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אפשר לשמוע כאן פתיחת פתח לאפשרות שיחד עם ההצטרפות של כל העמים לעלות לירושלים, כל עם שומר על זהותו הדתית.

אם נאמץ את דרכם של הנביאים ונלך אל מעבר לה, אפשר לחשוב על אוטופיה שכזאת: הר הבית יהיה בית תפילה לכל העמים. כל עם ודת יוכלו להגיע אליו מתוך זהותם שלהם, ומתוך ההכרה שאלוהיהם הוא גם אלוהי העולם - אל אוניברסאלי. לא יהיה צורך לשמוט סממן זהות עצמי, ולא לאמץ סממן זהות של האחר. יהיה צורך לוותר על שלילת האחר. הבית על ההר לא יהיה בית כנסת ולא מסגד, הוא יהיה משהו אחר. הוא יהיה נקודת קצה שמעבר להתפצלות, מבלי לוותר עליה ולשלול אותה.

זאת אוטופיה, ועל כן סביר שאי אפשר לממש אותה. אבל אפשר לראות בה אידיאה מכוונת ומגדלור. עם השיחה בין יהודים למוסלמים תהיה סביב האפשרות להצטרף זה לזה ולא סביב המאבק למנוע זה מזה, אולי הדרך אל ההר תיהפך לדרך אל מעבר לטוב ולרע, מעבר למלחמה ולשלום - אל הבית שיהיה בית תפילה לכל העמים. העמידה על הזהות העצמית עם הקבלה העמוקה של זהות האחר, היא תנאי לאפשרות הצטרפות ללא התבטלות.