על השניות [פרשת בראשית]

על השניות [פרשת בראשית]

סימנה של התורה הוא האחדות, זהו חידושה הגדול ביותר:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.[1]

התורה פותחת בשם אחר -

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים...[2]

הפועל ביחיד והשם ברבים, משקפים את הפרויקט של האיחוד. לא רק ביחס לריבונו של עולם אלא גם ביחס לאדם, התורה נעה בין השניות לבין האחדות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ

בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ

זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.[3]

רש"י: 'מדרש אגדה, שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה, ואחר כך חלקו...'

הבחירה בשניות, באה לידי ביטוי גם בשאלת ה'תאורה'. אפשר היה לחשוב על מאור אחד, אבל - שניים...

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים...[4]

ברגע שיש שניות, עולה שאלת השליטה:

וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ...[5]

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה

וְאֵת הַכּוֹכָבִים.[6]

רש"י:

'המאורות הגדולים...'  - שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים, שישתמשו בכתר אחד.

'ואת הכוכבים' - על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה.

שאלת השניות, הפכה לאחד ממגדירי הזהות בתקופת המשנה:

האומר... מודים מודים

משתקין אותו.[7]

'מודים מודים משתקין אותו'...

משום דמיחזי כשתי רשויות.'[8]

אני מתבונן בשאלות האחדות השניות והשליטה, ומנסה לעשות סדר במחשבותי. הנה המסקנות - הפתוחות לחשיבה ואינן סוגרות - שאני מגיע אליהן:

ראשית: ביחס לריבונו של עולם, אני איש האחדות.

שנית: שאלת השניות נעורה בעולמי, ביחס לאנושות ולאנושיות. ביחס למערכות בהן אני נתון, השניות ושאלת השליטה הנגזרת ממנה - הן השאלות החריפות. למדתי בישיבה בה היו שני ראשי ישיבה, שני מאורות. למדתי לדעת את הדינמיקה המיוחדת, את היתרונות שיש לשני מובילים. רק כך מתפתחת אהבת תורה יחד עם ביקורת, אינך יכול לקבל את דברי האחד כי השני חולק עליו. מה הסוד שמונע את מה שהתרחש בין השמש לירח, או - בין ירבעם לדוד:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א

'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה'.

מהו 'אחר'?

אמר רבי אבא:

אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו,

ואמר לו:

'חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן'.

אמר לו [ירבעם]: 'מי בראש?'

'בן ישי בראש.'

'אם כך -  אינני רוצה'.[9]

שלישית: אינני רוצה לפתור את שאלת השליטה על ידי ערך השוויון. אני מרגיש כמו המשורר הפולני הגדול ציסלב מילוש שכתב:

...כי השוויון בין בני האדם הוא אשליה,

ומשקרות טבלאות הסטטיסטיקה.

את סולם החשיבות המתחדש כל יום

אני תולה בצורך שלי להעריץ.[10]

ובכן מה הפתרון?

את הפתרון למדתי מפרנץ רוזנצווייג, הפילוסוף היהודי הגדול. לרוזנצווייג היתה טענה נגד המסורת הפילוסופית, היא נכונה גם כנגד חיי היום יום כפי שרובנו מעצבים אותם. הוא טען שהשיטה הפילוסופית, ממשיגה את המציאות. בכך שהיא ממשיגה אותה, היא מוציאה ממנה את המרכיב החשוב ביותר שבה: הזמן. מהו הזמן? הזמן איננו מושג מופשט, הוא אפילו לא מה שמודד השעון. הזמן הוא השינוי, התנועה, ההתפתחות, היציאה מהכוח אל הפועל - הדינמיקה. אם אני שואל ביחס אדם מסוים: 'מי זה?' ואומרים לי: 'זה המלצר', אני מקבע את האיש במושג מופשט וחסר השתנות. זה מאוד נוח. מהרגע שנכנסתי למסעדה וזיהיתי את ה'מלצר' ועד לצאתי, יש שם 'חפץ' - 'מלצר' שמו. הוא כבר לא מעסיק אותי, לא מעניין אותי - חוץ מאשר ביחס לשירות שהחפץ 'מלצר' אמור לתת לי. אבל אם נבנה 'מחשב חדש' - כפי שמציע רוזנצווייג, יעמוד לפני אדם המשתנה ללא הרף. הוא גם 'מלצר', אבל גם 'אבא', 'בן זוג', 'בן', 'חייל מילואים', 'סטודנט'. כל קרנבל הזהויות מתרוצץ בו, רגע הוא חושב על עבודתו כ'מלצר' ומשנהו דואג לילדתו החולה. אני לא יכול לנוח ולשקוט, אני חייב כל הזמן להיות ערני אל מול אדם הנע בין הגדרות שונות. כך יקרה גם ביחס למערכות יציבות יותר, כגון המערכת הזוגית. 'איש' ו'אישה' מקפלים בתוכם הרבה הצטרפויות שונות: יחס הורות של האחד אל השניה והשניה אל האחד, חברות, תשוקה, וכן - גם שליטה. אבל שליטה דינאמית, פעם זה ופעם זו, זה מוביל ומעביר את ההובלה אל השניה וחוזר חלילה כיוון שהמערכת דינאמית ולא סטאטית. ה'מחשב החדש' קורא מחדש ובאופן אחר את הפסוק שבפרשתנו:

וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ,

וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ[11]  

לפעמים

ולפעמים

'תשוקתו אלייך ואליו גנך 
ואלייך גופו סחרחר, אובד ידיים...'[12]

ולפעמים את תמשלי בו

וחוזר חלילה

'עוד חוזר הניגון...'[13]

החשיבה הדינאמית, היא אופן חשיבה חדש, המאפשר לפרוץ אל אופקים חדשים. היא קשה לעיכול, כיוון שכמעט כולנו משועבדים לדפוסים סטאטיים. אתגר קרת מפליא לתאר את הקושי לעכל את 'המחשב החדש':

אף אחד לא מבין את הקוונטים

בערב יום כיפור הלכו הקוואנטים לבקש סליחה מאיינשטיין. 'אני לא בבית' צעק להם איינשטיין מאחורי דלת נעולה. בדרך הביתה צעקו עליהם אנשים כל מיני קריאות גנאי מהחלונות, ומישהו אפילו זרק עליהם פחית. הקוואנטים עשו כאילו זה בכלל לא מזיז להם, אבל בלב הם נורא נעלבו. אף אחד לא מבין את הקוואנטים, כולם שונאים אותם. 'יא פרזיטים,' צועקים עליהם כשהם הולכים ברחוב, 'לכו תעשו צבא.' - 'דווקא רצינו לשרת,' מנסים להתגונן הקוואנטים, אבל הצבא לא הסכים לגייס אותנו, בגלל שאנחנו כל כך קטנים.' לא שמישהו מקשיב לטיעונים שלהם. אף אחד לא מקשיב לקוואנטים כשהם מנסים להגן על עצמם. אבל כשהם אומרים איזה משהו שאפשר לפרש באופן שלילי, או, אז פתאום כל אחד שומע כל מילה. הקוואנטים יכולים להגיד משפט תמים כזה, כמו 'יא, הנה חתול!' וישר אומרים בחדשות שהם עושים פרובוקציות ורצים לראיין את שרדינגר. בכלל, אמצעי התקשורת הכי שונאים את הקוואנטים, בגלל שפעם הקוואנטים אמרו בכנס של 'מחשבות', שהצופה המדווח משפיע על האירוע, וכל העיתונאים חשבו שהם מדברים על הסיקור של האינטיפאדה וטענו שזאת אמירה פרובוקטיבית שנועדה לשלהב את ההמונים. הקוואנטים יכולים להגיד עד מחר שהם לא התכוונו לזה ככה ושאין להם שום כוונות פוליטיות, אף אחד ממילא לא יאמין להם. כולם יודעים שהם חברים של יובל נאמן.

המון אנשים חושבים שהקוואנטים אטומים, שאין להם רגשות, אבל זה בכלל לא נכון. ביום שישי, כשהקרינו את התוכנית על הפצצת הירושימה, ראיינו אותם אחר כך באולפן בירושלים. היה להם קשה בכלל לדבר. הם פשוט ישבו מול המיקרופון הפתוח ובכו, וכל הצופים בבית, שלא מכירים טוב קוואנטים, בכלל לא הבינו שהקוואנטים בוכים, אלא פשוט חשבו שהם מתחמקים מהשאלה. העצוב בכל הסיפור הוא, שאפילו אם הקוואנטים יכתבו עשרות מכתבים למערכות כל העיתונים המדעיים בעולם ויוכיחו באותות ובמופתים שבכל העניין של הפצצה האטומית פשוט ניצלו את תמימותם ושהם בחיים לא חשבו שככה זה ייגמר, זה לא יעזור להם, כי אף אחד לא מבין את הקוואנטים. בעיקר לא הפיזיקאים.[14]

אף אחד לא מבין את הקוואנטים, לא בגלל שהם כל כך קטנים. גם לא בגלל שהם בתנועה, יש עוד חלקיקים נעים וכולם מבינים אותם. אף אחד לא מבין את הקוואנטים כי הם דורשים תנועה של התודעה, מעבר מאחת לשנייה וחוזר חלילה. אבל מה נעשה, והעולם ההולך ונחשף לפנינו הוא עולם קוואנטי שכזה, שהכל בו דינאמי מתנועע מתהפך. ודווקא בעולם שכזה אפשר להחזיק בתמונה לא שוויונית והיררכית וכזאת שיש בה שליטה אבל בלי הרעות החולות של הערכים האלה בתמונות העולם הסטאטיות.

---

[1] דברים ו' א'.

[2] בראשית א' א'.

[3] שם שם כ"ז.

[4] שם שם ט"ז.

[5] שם ג' ט"ז.

[6] שם א' ט"ז.

[7] משנה ברכות ה' ג'.

[8] תלמוד ברכות ל"ג ע"ב.

[9] סנהדרין ק"ב ע"א. מתורגם.

[10] 'אור יום', עמוד 319 בתרגום העברי.

[11] בראשית ג' ט"ז.

[12] על פי 'כי סערת עלי', נתן אלתרמן

[13] אלתרמן.

[14] 'צינורות' עמ' 150-151.