על ראיית האחר [פרשת יתרו]

על ראיית האחר [פרשת יתרו]

ישבתי לכתוב על פרשת יתרו, ולפתע הגיעה אלי הידיעה בדבר פטירתו של חיים גורי. כדרכה של תורה - בעולמי - החלו הפסוקים לומר שירה, לומר לי דבר על גלי הרגש שגאו בי. אני כותב על הפגישה בין יתרו למשה, ומתוכה על פגישה בין אדם לאדם - באשר הם.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.

וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: 'גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.'

וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, 'כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה'.

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם - הַר הָאֱלֹהִים.

וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה:

'אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ'.

היחס בין יתרו למשה, הוא דרך ציפורה. האב שבתו חזרה אליו לאחר נישואיה, מבחין כי השתנתה השעה. מתוך דאגתו לבתו, הוא יוצא איתה למסע הגדול - אל המדבר. הוא מבין שהמדבר הפך להר האלוהים, שטוב יהיה לבתו לשוב אל האיש שלה.

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם ה'.

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ:

'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

הפגישה. משה חם יותר, נושק. יתרו עצור, רק שואל לשלום משה. הם נכנסים לאוהל, משה מספר את הסיפור. יתרו יודע כבר, הרי המידע שבסיפור הניע אותו לצאת למסע. ובכל זאת קורה לא משהו, 'וייחד'. הסיפור האותנטי מרעיד את לבו, רק עכשיו הוא מפנים את המידע - 'עתה ידעתי.'

וַיְהִי מִמָּחֳרָת,

וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם,

וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם,

וַיֹּאמֶר:

'מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?!

מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?!'

יתרו רואה. מאות ואלפי אנשים ראו את משה, מידי יום עומד מבוקר עד ערב. אף אחד לא הפנים את מה שראה, אף אחד לא אמר. אף אחד לא הבחין בקושי של משה, אף אחד לא דאג לו. אחרי ההפנמה של אתמול - ה'ויחד', ה'עתה ידעתי' - עתה לבו של יתרו פתוח אל משה, והוא רואה אותו.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ:

'כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.

'כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.'

וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו:

'לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

נָבֹל תִּבֹּל

גַּם אַתָּה

גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ

כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר

לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.'

יתרו לא רק רואה את משה, הוא משוחח אתו. הוא מקשיב, הוא שומע שבעיני משה כל איש ואישה הבאים אליו - באים לדרוש אלוהים. אבל הוא לא נבהל ממשה, הוא מתעמת אתו. הוא אומר שמה שהוא עושה - לא טוב. הוא אומר לו שהוא יבול, שהעם יבול אתו. הוא מצביע בפניו על גבולות היכולת שלו. מה כבד מידי, מה אי אפשר לעשות לבד.

סיפור פגישת יתרו ומשה, הוא סיפור פגישה בין אנשים שונים. רק נישואי בת יתרו חיברו ביניהם, כך לפחות היה נראה. אבל אז, כשהתרחשה הפגישה הממשית, עם החיבוק, עם הסיפור - פתאום התרחש דבר אחר. פתאום יתרו ראה את משה, גילה דאגה כלפיו, התעמת אתו. גם העימות היה חלק מהפגישה, סביר שרוב בני ישראל לא העזו להתעמת עם משה. העימות הדואג הוא חלק מהאמפטיה, מהאהבה. כנראה שהדברים נגעו עמוק בלבו של משה, הנה - הוא סיפר אותם בספרו.

לזכרו של חיים גורי, מתבונן ורואה אנשים.