על
הסדר ואי הסדר הפראי [פרשת נשא]
אפשר
לומר, כי כל עניינה של התורה הוא אידיאת ה'סדר'. התורה פותחת בתיאור התוהו והבוהו,
ואלוהים מאיר מבחין ומבדיל וקורא בשמות למרכיבים השונים של מערכת היש. כל מערך
המצוות, הוא ניסיון ליצור סדר בכאוס הקיומי בו חי האדם. להבחין בין יום ללילה, בין
אסור למותר. במדבר - ארץ אי הסדר המוחלט, מורה התורה על מערכות מסודרות: המפקד,
המחנה, קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן. קורבנות הנשיאים המופיעים בפרשתנו, מביאים
עד אבסורד את עקרון הסדר: פעם אחר פעם מופיע קרבן כל נשיא, זהה לחבריו.
והנה,
בתוך מערכי הסדר ההדוקים האלה, מופיעות כמה פרשיות אי - סדר. הרחקת המצורעים
מהמחנה [ה' א' - ד'], אשם המעילות [שם ה' - י'], האישה הסוטה [שם י"א -
ל"א] והנזיר פרוע השערות [ו' א' - כ"א]. החולי, החטא, הבגידה ופריעת
השיער - הם אופנים שונים של אנטי - סדר.
אפשר
לראות את המערכת הכוללת סדר ואנטי סדר, באחת משתי דרכים: האחת - מרכיבי האנטי סדר
מופיעים כגורמים שליליים, מערכות הסדר באות להתגבר עליהם. מה שתומך בקריאה הזאת,
הוא פשוטו של מקרא הרואה במעילה ובבגידה מופעים של רוע שיש להעלימם. הדרך השניה -
לראות במרכיבי האנטי סדר גורמים מאזנים למרכיבי הסדר, כאלה שמבחינה מערכתית יש בהם
טוב ותועלת. מה שתומך בקריאה הזאת הוא שקשה להבין את המחלה כמרכיב של רוע שיש
להיענש עליו. כמו כן - למרות קריאה חז"לית הפוכה - קשה לראות בנזיר חוטא
שהתורה מנסה להעלימו. על כן, מפאת הקולות הסותרים, אני מציע לראות בפריצת הגבולות
- ובמופעיה בפרשה - תופעה גבולית. היא נמצאת על קו התפר העדין - מהצד האחד תהום
כאוטית של רוע, מהצד השני - פסגות של חיוניות ויצירתיות. איך להחזיק בצד הטוב ולא
להתדרדר לצד הרע? זאת תורת האיזונים.
רוברט
מוסיל, בספרו הקלאסי - 'האיש בלי תכונות' - מתאר רוצח אכזרי, מוסברוגר. מערכת
המשפט מתלבטת אם לראות בו חולה נפש או רוצח, הוא עצמו עומד על כך שהוא רוצח
רעיוני:
...הוא שנא מעומק נפשו ויותר מכל את הפסיכיאטרים,
שהתיימרו לפטור את אישיותו המורכבת בכמה מילים לועזיות, כאילו מדובר בעניין שגרתי
שבכל יום. כרגיל במקרים כאלה, חוות הדעת הרפואיות על מצבו הנפשי היו מתלבטות, בלחץ
עולם המושגים המשפטני שהטיל עליהן את מוראו. מוסברוגר לא החמיץ שום הזדמנות כזאת
כדי להוכיח לעיני ציבור המאזינים את עליונותו על הפסיכיאטרים ולחשוף את פרצופם
האמיתי כנוכלים עלובים, מנופחים ונבערים, שאם יעלה בדעתו להעמיד פנים לא תהיה להם
ברירה אלא לשולחו לבית חולים לחולי נפש ולא לבית הסוהר, שהוא מקומו הראוי. שהרי לא
הכחיש את מעשיו, אלא שביקש שיבינו אותם כתאונות הנובעות מתפישת עולם גדולה. [עמ'
72 בתרגום העברי].
הפשע
הוא תולדה של פריצת הסדרים. אפשר לראות אותו רק כרוע, ואז לקדם קהילת סדר שאין בה
מעוף יצריות ויצירתיות. אפשר לראות אותו כפריעת הסדר, ואז לבנות קהילת איזונים בין
סדר לאי סדר, המנסה להכיל את היצירה הדינמיות והחיים, ולשים גבולות בפני הפשיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה