על
המפקד [פרשת במדבר]
פרשת
במדבר, היא פרשת בר המצווה שלי. זאת אומרת, שדווקא אותה אני יודע כמעט בעל פה.
ארבעים וחמש שנים - מאז בר המצווה - מטיילים פסוקיה בתודעתי, קופצים לכל מגע
אסוציאטיבי. ומה צף ועולה? מספרים ועוד מספרים... ה'מפקד' הוא מושג מפתח בספר
במדבר, חכמים קראו לספר 'חומש הפקודים'.[1]
אך אל מול ריבוי המפקדים, יש קול הקורא שלא לקיימם. בהפטרה משמיע אותו הנביא הושע:
וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם,
אֲשֶׁר לֹא יִמַּד
וְלֹא יִסָּפֵר...[2]
החלום
הוא להגיע למספר שמעבר למספרים, זאת הברכה הגדולה. החלום הזה התממש בהיסטוריה
התנ"כית, אצל יוסף:
וַיִּצְבֹּר
יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם
הַרְבֵּה מְאֹד
עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר
כִּי אֵין מִסְפָּר.[3]
בלשון
החכמים נוסח הכלל כך:
אין הברכה מצויה
לא בדבר השקול
ולא בדבר המדוד
ולא בדבר המנוי
אלא בדבר הסמוי מן העין,
שנאמר:
'יצו ה' אתך, את הברכה באסמיך'.[4]
עד
כדי כך מגיעים הדברים, שהחלטת דוד למנות את העם, נתפשת בכתבי הקודש - בניגוד
לפרשתנו - כחטא חמור:
וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר:
לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל
וְאֶת יְהוּדָה.[5]
ובלשון
התלמוד:
אסור למנות את ישראל
אפילו לדבר מצווה.[6]
יש כאן קונפליקט: מצד אחד - אסור למנות את
ישראל, מצד שני - יש הכרח למנות כחלק מארגון קהילה מדינה ועם. הפתרון שעולה בכתבי
הקודש, פקידה עקיפה:
כִּי
תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם
וְנָתְנוּ
אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם
וְלֹא
יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ
עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
תְּרוּמָה לַה'.[7]
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם
וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים
מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים
אֶת אִישׁ יְהוּדָה.[8]
ובלשונו
של הרמב"ם, ביחס להגרלת עבודת הכוהנים ביום הכיפורים:
כיצד מפיסין? עומדין בהיקף ומסכימין על מניין שמונים
מאה או אלף או כל מניין שיסכימו עליו, והממונה אומר להם הצביעו והן מוציאין אצבעותיהן
אחת או שתים, ואם הוציא שלש מונין לו שלש... ומתחיל הממונה למנות מן האיש הידוע שהסיר
מצנפתו תחילה, ומונה על אצבעותיהן וחוזר חלילה עד שישלים המניין שהסכימו עליו והאיש
ששלם המניין אצל אצבעו הוא שיצא בפייס ראשון לעבודה.
ולמה מונה המניין שהסכימו עליו על האצבעות שהוציאו
ולא היה מונה על האנשים עצמן? לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם
בטלאים.[9]
הערך
המחייב את המנייה, הוא ערך התבונה המשתלטת בעזרת המתמטיקה על המציאות הכאוטית.
הערך השולל, רואה בהפשטה המתמטית של האדם בעיה. כך כותב אנטואן דה סנט אכזיפירי
ב'נסיך הקטן':
...את הפרטים האלה על האסטרואיד 612ב' ואת מספרו
גיליתי לכם רק בגלל המבוגרים. המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר
חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו?
במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים
יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו. אם תגיד
למבוגרים: 'ראיתי בית יפה בנוי לבנים אדמדמות ובחלונותיו פורח גרניום ועל הגג
עומדות יונים...' לא יוכלו כלל לדמות להם את הבית. עליך להגיד להם: 'ראיתי בית
שעולה מאה אלף פרנקים.' ואז יקראו: 'איזה יופי!'[10]
היהדות
- הורה הפילוסוף עמנואל לווינס - היא דת של מבוגרים. לכן יש בה מימד של הפשטה,
מהאדם אל המספר. אך בצד המגמה הזאת, יש בה גם רובד של סוד, של אין סוף, של מה שאי
אפשר לכמת אותו. עם השניות הזאת צריך לחיות.
בואו
ונחזור לפרשה. מספרים מספרים טורים טורים, סדר שורר - או ראוי שישרור - במחנה. אבל
בתוך כל הסדר המספרי הזה, מופיעה פרשה מערבבת סדר. במקדש היו צריכים לעבוד
הבכורות. התורה מורה להחליף אותם בלוויים. אבל, מספר הלוויים לא שווה למספר
הבכורים. על כן:
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל, וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם
אֲנִי ה'. וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל
הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל. וְנָתַתָּה
הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם.[11]
משהו
לא מסודר עד הסוף, כמו חילוק עם שארית. וצריך לשים טלאי, שיכסה את הקרע בסדר
המוחלט של הפרשה. זה חשוב, חשוב מאוד. כי הסדר הוא ערך, אבל סדר מוחלט הוא מסוכן.
צריך גם קורטוב של כאוס, של אי סדר, של בלאגן. שם, בשולי הסדר, מתרחש משהו, תיתכן
נשימה ויצירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה