על הרצון [פרשת וזאת הברכה]

על הרצון [פרשת וזאת הברכה]

בין הברכות שברך משה את שבטי ישראל, מצויה אחת, מעט בשוליים:

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר:

נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן

וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'

יָם וְדָרוֹם

יְרָשָׁה.                                                                                         [דברים ל"ג כ"ג]

נפתלי הוא האיש שבע הרצון, הוא מרוצה, שמח במה שיש לו. הוא חי בתודעה שהוא מלא ברכת ה', לא חסר לו כלום. על פי פירוש רש"י, 'ים ודרום' האזור שמדרום לים כנרת, ירשה! ציווי, רש אותו. כי נפתלי שבע רצון, שמח במה שיש לו. לרשת עוד - לכך צריך להניע אותו. הוא כשלעצמו, היה נמנע.

זאת הזדמנות להתבונן במושג ה'רצון'. ה'רצון' הוא אבי ה'כמיהה', ה'שאיפה', ה'תשוקה', ה'תאווה' - תנועת הנפש החסרה אל עבר מושא נחשק. כל אלה אזורים בתחום אחד של מושג ה'רצון'. אך יש תחום אחר, שונה מזה. כך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה:

רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא, פן ישלח ידו.                              [ה' א']

במילון של הרמב"ם, רצון הוא המקום בו יש שתי אפשרויות ובאזור הזה - הוא יכולת הבחירה ביניהם. בפרשנות גאונית לפסוק הוא מורה - האדם הוא היצור היחיד - כאחד - שמתוכו צצות שתי האפשרויות וההכרעה ביניהן - 'ממנו טוב ורע'.

שתי ההוראות של ה'רצון' מנוגדות זו לזו. על פי הראשונה - הרצון ממוקד בדבר אחד, על פי השניה - הוא מתלבט בין שני דברים. על פי הראשונה - הכוח הוא במימוש, על פי השנייה - הכוח הוא בבחירה. התבוננו נא לאור דברי הרמב"ם, בשיר של דן פגיס:

לדעת טוב ורע

גן התמיד הפורח טורף ונטרף

וחי מפני שהוא חי.

אבל זה שחקר, שלא נזהר מלדעת

כבר גזר על עצמו:

עיניים צהובות אורבות לו בסבך

כסרסורים לגבעות תאווה.

בסתר צמרת

מעל לקדקוד מכין לו הקוף הלץ

הפתעות כבדות של קוקוס.

נמלים רעבות מקבילות בשמחה את פניו:

-         סקרן מאוד הפושע הזה,

הוא יודע יותר מידי.

יבקיע לו דרך החוצה

בכלים העלובים שימציא, ינסה את כוחו!

לא ימלט מסכיני הקפיץ

הנפתחים בתוך מוחו.

דן פגיס רואה את האכילה מעץ הדעת כתוספת תחכום וטכנולוגיה ההופכות את הרצון הטורף, את התשוקה, למסוכנת יותר. האדם הרוצה את הרע, הופך לפושע. לעומתו, הרמב"ם חושב שהדעת פותחת אפשרויות, מעמידה את האדם כבוחר, בין הטוב לבין הרע.

נפתלי שלנו שבע רצון. לפי המשמעות של הרצון כנפש החסרה הנעה אל מושא החשק, הרי מי שהוא שבע רצון - אין לו רצון. הוא לא רוצה כלום, לא צריך כלום. על פי הפירוש שהרצון הוא היכולת לבחור בין שתי אפשרויות, להגדיר מהו הטוב ומה הוא הרע - 'ממנו טוב ורע' - ולהכריע, 'שבע הרצון' הוא מי שרצונו מלא, שהוא מצליח להעמיד את שתי האפשרויות במלואן, שקולות, להגדיר איזו מהן היא הטובה ואיזו הרעה - ולבחור. זה נפתלי המגדיר לעצמו איזו נחלה הוא רוצה - ים ודרום! - ומדרבן את עצמו לממש את הבחירה אשר בחר.

אני בוחר בנפתלי השני.