על
יחסים וסבכים [פרשת וירא]
פרשתנו
מזמנת לנו אפשרות להתבונן בסיטואציה אחת בשני מופעים שונים, וכך להעמיק את
התבוננותו בה. אברהם ושרה מגיעים לגרר ונקלעים להתרחשות מקבילה לזו שקרתה כשהגיעו
למצרים - תמונה המופיעה בפרשה הקודמת, פרשת לך לך. בואו ונתבונן בשתי התמונות:
התמונה
הראשונה: אברם ושרי במצרים
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה,
וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת
מַרְאֶה אָתְּ.
וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים
וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת, וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי
בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
אברם
ושרי מממשים את התוכנית. פרעה לוקח את שרי לארמונו, לוקה בנגעים גדולים, ומגלה את
התרמית:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר: מַה
זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי?! לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא?!
לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ
לִי לְאִשָּׁה?! וְעַתָּה - הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ!
וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים,
וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.
התמונה
השניה: אברהם ושרה בגרר
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
אֲחֹתִי הִוא, וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה.
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם
הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, וְהִוא
בְּעֻלַת בָּעַל.
וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ, וַיֹּאמַר:
אֲדֹנָי! הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?!
הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא גַם
הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא, בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת!
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם: גַּם
אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי
אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.
וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא
הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה, וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב -דַּע כִּי מוֹת
תָּמוּת, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר,
וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
בְּאָזְנֵיהֶם, וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה
רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?!
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כִּי אָמַרְתִּי, רַק
אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.
וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא, אַךְ
לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית
אָבִי, וָאֹמַר לָהּ: זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי, אֶל כָּל
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא.
וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים
וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם, וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: הִנֵּה אַרְצִי
לְפָנֶיךָ, בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב.
וּלְשָׂרָה אָמַר: הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף
כֶּסֶף לְאָחִיךְ, הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ, וְאֵת
כֹּל וְנֹכָחַת.
וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים,
וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו, וַיֵּלֵדוּ.
כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית
אֲבִימֶלֶךְ, עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.
מצד
אחד, שתי התמונות דומות. אל מול מלך בעל כוח, מסתיר אברהם את דבר היות שרה אשתו. אופן
ההסתרה דומה, בשני המקרים מציגה שרה את עצמה כאחותו של אברהם. אך בכך מסתיים
הדמיון, ואילו השוני שבין שתי התמונות רב ועמוק. התמונה הראשונה היא תמונה אילמת,
אין דיבור בין הנפשות הפועלות. אין דיבור בין פרעה לאברהם, חוץ מהשאלות הקצרות -
מה? ו למה? ריבונו של עולם גם הוא שותק, מנגע את פרעה אך לא מדבר אתו. לעומת זאת
התמונה השנייה כולה דיבורים, כל אחד מדבר עם השני. אלוהים מדבר עם אבימלך, ואבימלך
מדבר עם אלוהים. אבימלך מדבר עם אברהם, ואברהם מדבר עם אבימלך. אבימלך מדבר עם
שרה. התמונה האילמת מסתיימת בהיפרדות - אברהם עוזב את מצריים, תמונת השיח מסתיימת
בהצטרפות - אברהם מוזמן לגור בגרר.
אילו
היינו עוצרים את ההתבוננות שלנו כאן, היינו מגיעים למסקנה פשוטה ואופטימית. עדיף
הדיבור על פני השתיקה. כששניים מדברים ביניהם, המתיחות יכולה להתפוגג, ויש סיכוי
להצטרפות.
אך
בואו ולא נעשה לעצמנו הקלות, ונוסיף מבט למבטנו. התמונה הראשונה היא מאוד אלגנטית.
אברהם ושרה מטעים, פרעה מוטעה. פרעה ניגף, שואל למה ומדוע. אברהם ושרה עוזבים ללא
מילים. התמונה השניה מסתבכת. בעקבות השיחה בין אבימלך ובין ריבונו של עולם, אברהם
נקרא להתפלל כדי לרפא את החולי בו לקו נשי אבימלך. אבימלך - כמו פרעה שואל למה
ומדוע, אך הפעם אברהם עונה. הדיבור מביא את אברהם להסתבכות. הוא מסביר שהוא לא
שיקר, כיוון ששרה היא אכן אחותו מאב למרות שאיננה אחותו מאם. זאת איננה האמת. שרה
היא בת אחיו של אברהם, ורש"י נאלץ לגייס את הכלל שבני בנים הרי הם כבנים כדי
לנקות את אברהם מהשקר. יתרה מזו, אם כבר נגדיר את שרה בת הרן שהוא בנו של נחור אבי
אברהם כבת נחור וכך כאחות אברהם - הרי היא אחות גם מאב וגם מאם, שלא כדברי אברהם. אברהם
מסתבך. לא פחות ממנו מסתבך אבימלך בדברים מגומגמים לשרה - הִנֵּה הוּא לָךְ
כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ, וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת, דברים השולחים
את המפרשים מדור לדור לנסות ולפענח אותם. הדיבור בסיטואציה המורכבת הזאת איננו
פשוט, הוא מביא לידי ביטוי את סבכי הנפש של הדמויות הנקלעות לפעולות לא ישרות וממילא
לא פשוטות. אך לא חוסר היושר עומד במוקד, אלא הסיבוך. יחסי כוח בין אנשים, ניסיון
שלא להיפגע, כל אלה יוצרים יחסים מסובכים. כמנסים לדבר על המסובך, עלולים להסתבך.
עכשיו
ניצבות שתי התמונות זו מול זו, ומעמידות דילמה לא קלה: אם נקלעת לסיטואציה של
עימות - האם עדיף לעשות את אשר נראה לך הראוי לעשות, ולא לדבר ולא להסביר ולא
לנסות להבין את האחר? או שמא עדיף לדבר ולהסתבך ומתוך כך לרקום קשר אם אותו אחר?
איזו תמונה היתה מוצלחת יותר מבחינת אברהם ושרה - התמונה עם פרעה או התמונה עם
אבימלך?
ההכרעה
קשה. מכל מקום, אני מסיים את הקריאה בפרשה בתחושה כי צירוף שתי התמונות מציב בפני
אתגר: האם אפשר לדבר ובכל זאת לשמור על הפשוט על הנקי ועל האלגנטי? לדבר ולא לשקוע
בביצה הטובענית של אפולוגטיקה? אינני יודע אם אפשר, אני יודע שלשם אני חותר. למקום
בו גם בזירה מסובכת, אפשר להיות פשוט וברור.
