יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

העורב והיונה. בראשית פרק ח'. [929]


העורב והיונה [פרק ח']

 

שתי ציפורים יוצאות מהתיבה, מזמינות אותנו להשוות ביניהן. על פניו התחרות מוכרעת, היונה גוברת על העורב. היא הלבנה והוא השחור. היא ממוקדת מטרה, והוא יוצא ושב. היא מביאה את עלה הזית, סמל השלום.

ליבי הולך עם העורב. הוא קרוע בין הקשר לתיבה ולנוח, ובין הרצון להפליג הלאה. ואילו היונה מתנתקת בקלות, וכשהיא מוצאת מנוח לכף רגלה - נעלמת לבלי שוב.

ישנן בתנ"ך כמה תמונות 'עורביות', המורות על המקום שיש לתנועה המהוססת והמגמגמת.

 

תמונה ראשונה

 

יעקב רואה בחלומו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלוהים - עולים ויורדים בו [בראשית כ"ח]. עולים ויורדים כרצוא ושוב.

 

תמונה שנייה

 

משה רואה את הסנה בוער ואיננו אוכל. הוא אומר - 'אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה'. כשנגלה לו ריבונו של עולם מתוך הסנה - 'ויסתר משה פניו' [שמות ג']. 'אסורה ואראה' מול 'ויסתר' - כרצוא ושוב.

 

תמונה שלישית

 

יחזקאל רואה את המרכבה השמימית. 'והחיות רצוא ושוב, כמראה הבזק' [יחזקאל א'].

 

מאז אריסטו, מאמנים ויועצים מורים לבני אדם להציב לעצמם תכלית, לחתור אליה, לגזור ממנה את האמצעים הדרושים להשגתה. כל שאינו מכוון לתכלית - יישמט. אבל יש משהו אנושי יותר בתנועה העורבית, משהו מחובר. לא בכדי מי שמביא לאליהו הבודד אוכל, אינן יונים אלא עורבים [מלכים א' י"ז].

 

אין תגובות: