'משתקין אותו' - על סגירת
רשות השידור
ההחלטה
על סגירת רשות השידור והטלוויזיה החינוכית, היא החלטה קשה. יש כאן הפעלת כוח
שמטרתו להשתלט על הדיבור.
במרידה
הגדולה כנגד משה, מופיע התיאור הבא:
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן
וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶה.
הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב
וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?!
אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ
הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים
הָהֵם תְּנַקֵּר?! לֹא נַעֲלֶה! [במדבר,
ט"ז י"ב - י"ד]
הביטוי
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר?! משמעו: התנקר את עיני האנשים כך
שלא יראו שהולכת אותנו שולל ובמקום להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש הבאת אותנו אל
המדבר?! גם את עיני האזרח היום אי אפשר לנקר, הוא רואה את הכוח הפוליטי הפועל ומטה
את דעתם של המכריעים.
אחת
ההכרעות האסטרטגיות שקבעה את אופייה של היהדות, היתה קביעתו של רבן גמליאל: 'בכל
יום מתפלל אדם שמונה עשרה' [משנה ברכות, ד' ג']. בכך הפך רבן גמליאל את התפילה
התנ"כית המהווה כלי לביטוי רגש, לחובה קבועה שאיננה תלויה בהמיית הלב. השינוי
שחולל רבן גמליאל, גרם לכך שהתפילה הפכה לשדה להבעת עמדות. למשל, קביעת הבקשה הראשונה כבקשת החכמה, קבעה את
זהותה של הקהילה כקהילה אינטלקטואלית חובבת חכמה. מצב עניינים זה הוביל לניסיונות
להכניס ביטויי שפה המנוגדים לעמדת החכמים:
האומר 'על קן צפור יגיעו רחמיך' ו'על טוב יזכר
שמך' 'מודים מודים' משתקין אותו. [משנה
ברכות, ה' ג']
האומר
'על קן ציפור יגיעו רחמיך', שולח חץ אירוני באמונה בטובו של אלוהים המקיף את הכל
ולא רק את קן הציפור. האומר 'על טוב יזכר שמך' מתריס כנגד מגמת בעלי הכוח להבליט
רק את הטוב שעשו ולהתעלם מהרע. האומר 'מודים מודים' מביא לידי ביטוי אמונה כי ישנם
שני אלים, וכך מסביר את השניות בין הטוב
ובין הרע. את שלושת האנשים האלה האומרים בקול את אמירתם תוך כדי התפילה, יש
להשתיק. התלמוד - שנוצר לאחר המשנה ומהווה פיתוח שלה - מספר כך:
אותו האיש שירד לפני התיבה
[להתפלל] לפני רבה ואמר:
'אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו'.
אמר רבה: 'כמה ידע תלמיד חכם זה לרצות את
ריבונו'.
אמר לו אביי: והרי שנינו במשנה 'משתקין אותו'!
ורבה חושב כמו אביי, ומה שאמר היה כדי לחדד
אותו.
[תלמוד בבלי, ברכות, ל"ג ב'. מתורגם]
האיש
משמיע את קול המחאה, שעל פי המשנה גורר השתקה. רבה, לא רק שאיננו משתיק אותו, אלא
אף משבח אותו כמי שמצטיין בתפילתו. אביי מקשה על רבה, הרי על פי המשנה צריך להשתיק
אותו?! מישהו, כנראה בדור מאוחר יותר, אומר שבוודאי גם רבה חושב כמו המשנה [הוא
הרי מאוחר לה, וכפוף לסמכותה]. הסיבה ששיבח את האיש היתה כדי לעורר את אביי ולחדדו
כתלמיד, כדי שיפנה את רבה למשנה ושניהם ישתיקו את המתפלל הסורר. לדעתי, רבה באמת
עודד את המתפלל. הוא לא הסכים עם דברי המשנה, וחשב שריבונו של עולם אוהב את
המתפללים המתריסים שאינם אומרים הן. לא נכון לדעתו להשתיק את המוחה, אלא דווקא
לאפשר לו לומר קבל עם ועדה את דברי הביקורת.
כאזרח
האוהב את מדינתו, אני מקווה שהיא תאמץ את העמדה הנדיבה של רבה. יש לאפשר שידור
ציבורי שאיננו תלוי בכוח הפוליטי, קולות עצמאיים וקולות חינוכיים, כדי שלכל קול
יהיה מקום, ולא ישתיקו אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה