על הכפורת [פרשת
אחרי מות]
פרשת אחרי מות
מציעה את התיקון ומניעת ההישנות של פרשת מות בני אהרון. וכך נאמר בה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת
אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא
יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.
מדוע נגלה אלוהים
דווקא על הכפורת? ומדוע חשוב להציג זאת דווקא כאן, בפרשת אחרי מות? בכדי לתת מענה
לשאלות האלה, בואו ונתבונן בפרשת הכפורת מראשיתה. בציווי על בניית המשכן נאמר:
וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר, אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה
וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם,
מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד
מִקָּצָה מִזֶּה, מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.
וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת
וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. [שמות כ"ה י"ז - כ']
גם על פי התיאור
הזה נותרים הכרובים נעלמים. מה דמותם? חכמים הוסיפו תיאור וסיפור על הנתון
בפסוקים:
אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם
את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.
[יומא נ"ד
ע"א]
ובכן, דמויות של
זכר ושל נקבה, בתנוחה המורה על חיבה. נוסיף עוד נתון שיוכל לתת לנו תיאור גדוש של
הכפורת:
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים,
וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. [בראשית ג' כ"ד]
הכרובים הם
השומרים. אם כן תמונת הזוגיות של הכרובים, מצטרפת לתפקיד השמירה. בכדי להבין את
התפקיד של הכפורת, בואו ונשוב אל חטא בני אהרון שהוביל לפרשת התיקון שלנו:
וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ
בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר
לֹא צִוָּה אֹתָם. [ויקרא ה' א']
בני אהרון - כנראה
- התכוונו לטוב. הם רצו להביא לידי ביטוי את שמחתם ואת אהבת אלוהים שבליבם, ואת
הייחודי והאותנטי שבעולמם. על כן הביאו אש משלהם, שהיתה אש זרה ביחס לציווי. ומה
לכך ולכפורת, לכרובים, לשומרי הסף של גן העדן?
האדם הוא יצור
מיוחד. מצד אחד, הוא אינדיבידואל שאין כדוגמתו. 'הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם
הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה' [ברכות נ"ח
ע"א]. מצד שני, הוא איננו מסוגל לפעול לבד, כשהוא פועל לבד הוא כושל ומפריז על
המידה ויוצא אל מחוץ לשורה. כבר ריבונו של עולם בבראשית הבחין בכך והורה: 'לֹא טוֹב
הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' [בראשית ב' י"ח].
העזר כנגדו - או העזר כנגדה - באים לתקן את המתעקם באדם כשהוא לבדו. בני אהרון
פעלו מתוך כוונה טובה, אך כאנשים ללא בת זוג. לא בכדי מורה הכתוב - 'וַיָּמָת נָדָב
וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים
לֹא הָיוּ לָהֶם' [במדבר ג' ד']. על פי דרכנו נורה - לא רק בנים לא היו להם, גם
נשים לא היו להם. בני אהרון הלכו עד הסוף עם נטיית ליבם הטובה, חסרה להם הרעיה
שתטה אותם מהקו הישר ותעגל אותו מפאת המציאות המורכבת. היא שהיתה יכולה לעמוד מול
בן הזוג ולומר: 'עצור! זאת אש טהורה אבל זרה. לא עושים דבר שכזה.' על כן, התיקון
כולל את ההוראה כי ההתגלות היא מבין הכרובים, הם שדמות איש ואישה להם, הזוג ולא
היחיד, הם - הכרובים - השומרים על האדם - מאז גן העדן - שלא יתקרב לאזורי סכנה חטא
וקלקול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה