על הפנים [פרשת כי תשא]

על הפנים [פרשת כי תישא]

פרשת כי תישא, היא עבורי הנפלאה שבין פרשיות התורה. ריבונו של עולם מתגלה למשה, התגלות החושפת טפח מזהותו. הנה כמה מפסוקיה המרהיבים של הפרשה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': 'רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.

וְעַתָּה, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה'.

וַיֹּאמַר: 'פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ'.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.

וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ? הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ, וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. [שמות ל"ג י"ב - ט"ז]

רש"י, הולך בעקבות תרגום אונקלוס. אונקלוס ידוע כמי שפירושו מקהה כל ביטוי העלול להתפרש כהגשמה של ריבונו של עולם. אונקלוס מתרגם 'פני' - 'שכינתי'. הוא עוקף את ההגשמה של ריבונו של עולם כמי שיש לו פנים, כלומר - גוף. בהמשך דבריו ממשיך רש"י אל מעבר לאונקלוס ומורה כי 'פני ילכו' משמעו - 'אני בעצמי אלך'.

הרשו לי ללכת בדרך אחרת. נשים בסוגריים את בעיית ההגשמה, וניצמד לפשוטו של מקרא. [בדרך זו הלכו גם בעלי הסוד]. עתה נחלצת הפרשה מכבלי ההפשטה, ומתגלה כעוסקת בפנים ובעיניים שהן מוקדן. כך תישמע מעתה הפרשה:

משה אומר לריבונו של עולם: 'אתה אומר לי להעלות את העם, ולא אומר לי מי ילך איתי. זה לא מסתדר עם זה שאמרת שאני מוצא חן בעיניך, בעיניים שלך, אלה המביטות בי וקרובות אלי. ועכשיו, אם באמת אני מוצא חן בעיניים שלך, אם המבט שלך קרוב אלי, מאיר לי, הודע לי את דרכך, את האופן שאתה מתנהל איתי, כדי שבאמת אמצא חן בעיניים שלך, לא כביטוי מופשט אלא כמציאות ממשית. וראה - בעיניים שלך - אני לא לבד, אני חלק מהעם, מהעם שלך.'

אומר ריבונו של עולם למשה: 'שאלת את מי אשלח איתך, ואני עונה לך: הפנים שלי הולכות אתך. אני מתבונן בך, בתשומת לב, אתה באמת מוצא חן בעיניים שלי, דמותך ניבטת אלי, אני מתבונן בך, מטביע את צורתך בתוכי, בעיניים שלי.'

אומר משה לריבונו של עולם: 'זה מה שאני רוצה. ככה. את פניך המביטות בי, את עיניך הנעוצות בי. אם זה לא יהיה ככה - אל תעלה אותנו מכאן, מהמדבר אל הארץ הטובה. כי במה ייוודע שעמך ואני מוצאים חן בעיניים שלך? נמצאים בהן, לא בהיסח הדעת אלא בהתבוננות קרובה? אם אתה, אם הפנים שלך ילכו איתנו, יתבוננו בנו, יתפסו את דמותנו ויטביעו אותה בתוכך.'

ככה זה כשיש יחס קרוב, של הצטרפות, של אהבה, של אני - אתה ולא של אני - לז כפי שהורה בובר שלמד את ההבחנה הזאת ממורי ורבי הפילוסופי - הרמן כהן. הנה, בואו ונתבונן בשיר - השירים, שיר האהבה והקרבה, כשאנחנו מתמקדים בפסוקים העוסקים בעיניים:

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.

ורש"י, המורה הגדול והרגיש מפרש: 'כיונה זו, שמשמכרת את בן זוגה, אינה מניחתו שיזדווג לאחרת'. המבט הוא ההצטרפות, ההתקבעות באחר האהוב.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ...

ורש"י אומר: 'גוונייך, ומראיתך, ודוגמתך, כיונה הזאת הדבקה בבן זוגה וכששוחטין אותה אינה מפרכסת אלא פושטת צוואר, כך את נתת שכם לסבול עולי ומוראי' - העיניים המביטות בדבקות, הן המצטרפות, הקרבות, הדבקות. ודבקות האהבה היא עד מוות, עד פשיטת הצוואר, כפסוק השיא של שיר - השירים המקפל בחובו את כל השיר:

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ

כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ

כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה

קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה

רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ

שַׁלְהֶבֶתְיָה.

ורש"י כותב:

'שימני כחותם' - בשביל אותה אהבה תחתמני על לבך, שלא תשכחני, ותראה 'כי עזה כמוות אהבה', האהבה שאהבתיך עלי, כנגד מיתתי שאני נהרגתי עליך.

'קשה כשאול קנאה' - קנאה בכל מקום... לשון אחיזת הלב, לנקום נקם.

'אש, שלהבת יה' - רשפים של אש חזקה הבאה מכח שלהבת...

ונשוב אל העיניים:

'הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי'

רש"י:

'הסבי עיניך מנגדי' - כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו, ועיניה נאות, ואומר לה: 'הסבי עיניך מנגדי, כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי, ורוחי גסה, כי איני יכול להתאפק.

'הרהיבוני' - הגיסו לבי, כמו (תהלים צ) 'ורהבם עמל ואוון'.

 ...עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן...

רש"י:

'עיניך' - כבריכות אשר בחשבון המושכות מים... ועוד יש לפרש, 'בריכות בחשבון' כמו יונים, ולשון משנה הוא: 'הלוקח יוני שובך, מפריח בריכה ראשונה...'

העין המביטה מושכת את מי אשר מביטים בו... היא יונת העין... עין האהבה.

עמנואל לווינס, הפילוסוף, הפך את הפנים ואת העיניים המתבוננות מתוכן, לאבן יסוד בהגותו. הוא מורה כי הצו 'לא תרצח', נגזר מעיניו של הקרבן המביט ברוצח. אם יתבונן הרוצח בעיניו של הקרבן, לא יוכל לרצוח אותו. הרצח נגזר מהעדר הראייה...

מלילה הלנר אשד כתבה ספר הנקרא 'מבקשי הפנים'. הספר סובב סביב האידרא רבא, חלק יחיד ומיוחד מספר הזוהר. כל כולו עוסק בבקשת פני אלוהים. בין שורותיו הקסומות, היא מצטטת את פירושו הייחודי לביטוי: 'אֶרֶךְ אַפַּיִם'. זהו ביטוי המופיע בפרשתנו בשיאה, כשריבונו של עולם נאות לבקשת משה ומתגלה בפניו בזהותו העמוקה ביותר מאלה הנגלות בכתבי הקודש. רש"י מפרש את הביטוי מלשון 'ארוך', מאריך אפו, כעסו, איננו ממהר לבטאו. אבל ספר הזוהר הולך בדרך אחרת, הוא מפרש אותו מלשון 'ארוכה', 'רפואה':

'ארך אפים'

אסוותא דאנפין [ארוכת הפנים]

דהא לא אשתכח אסוותא בעלמא [שהרי לא מצויה רפואה בעולם]

אלא בזמנא [אלא בזמן]

דאשגחין אנפין באנפין [שמשגיחים פנים בפנים].

הפנים, העיניים המתבוננות באחר, הן המרפאות אותו...

אתגר קרת כתב סיפור, 'עיניים נוצצות'.

זהו סיפור על ילדה שאהבה, יותר מהכל, דברים נוצצים. היתה לה שמלה עם נוצצים, וגרביים עם נוצצים, נעלי בלט עם נוצצים, ובובה כושית שקראו לה כריסטי, על שם העוזרת שלהם, עם נוצצים. אפילו השיניים שלה היו נוצצות, למרות שאבא שלה התעקש שהן 'בוהקות' ושזה לא ממש אותו הדבר. 'נוצץ' היא חשבה לעצמה, 'זה הצבע של הפיות, ובגלל זה הוא הכי יפה מכל הצבעים'. כשהגיע פורים [דף הפרשה הזה נכתב בפורים. משה מאיר] היא התחפשה לפיה קטנה. בגן היא פיזרה נוצצים על כל ילד שעבר לידה, ואמר שזה אבקת משאלות מיוחדת, שאם מערבבים אותה עם מים אז המשאלות מתגשמות...

כשהגיעה הביתה הורידה הילדה את התחפושת... וצעקה, 'אני רוצה עיניים נוצצות!' היא צעקה כל כך חזק שאמא שלה באה בריצה לבדוק שהכל בסדר. 'אני רוצה עיניים נוצצות,' אמרה הילדה, הפעם בשקט, והמשיכה להגיד את זה לאורך כל המקלחת, אבל גם אחרי שאמא שלה ניגבה אותה והלבישה אותה בפיג'מה היא נשארה עם עיניים רגילות. ירוקות - ירוקות, ומאוד מאוד יפות, אבל לא נוצצות. 'עם עיניים נוצצות אני אוכל לעשות כל כך הרבה דברים,' ניסתה לשכנע את אמא שלה, שנראתה קצת חסרת סבלנות, 'אני אוכל ללכת איתן בלילה על הכביש ומכוניות יראו אותי מרחוק, וכשאהיה יותר גדולה אני אוכל לקרוא איתן בחושך ולחסוך המון חשמל, וכשאלך לכם לאיבוד בקולנוע תמיד תוכלו למצוא אותי בקלות בלי לקרוא לסדרן,'...

אמא שלה מנסה לברר מי נתן לה את הרעיון המשונה הזה, ומתברר שיש ילד מלוכלך אחד בגן, שיש לו עיניים נוצצות. אמא מציעה לה לשאול אותו מחר בגן, מאיפה יש לו עיניים נוצצות. וכך היא עושה -

'מאיפה יש לך עיניים כאלה נוצצות?' 'זה לא בכוונה... זה קורה מעצמו.' 'ומה אני צריכה לעשות כדי שגם לי יקרה מעצמו?' התרגשה הילדה, 'אני חושב שאת צריכה לרצות משהו חזק חזק ושהוא לא יקרה, ואז העיניים ישר יהיו נוצצות'... 'תגיד לי,  מה זה הדבר הזה שאתה רוצה חזק חזק ולא קורה?' 'ילדה אחת,' גמגם הילד, שתהיה חברה שלי.'...

זה מה שרוצה משה מריבונו של עולם, שיהיה חבר שלו, חבר של עמו.