יום רביעי, 7 בינואר 2015

על החרם


על החרם

 

כחלק מהמאבק הפנימי בש"ס, הטילו הרבנים יוסף, בקשי דורון ובעדני חרם על מי שיפרסם קלטות מעין זו שפורסמה. המהלך זכה לביקורת בדבר עירוב דת ופוליטיקה. אני מזמין אתכם להתבונן במושג החרם ובשימוש בו במקורות היהדות.

המושג 'חרם' בתנ"ך שייך למשפחת מושגים המורים על רכוש השייך  לריבונו של עולם, ולבית המקדש המייצג אותו עלי אדמות. במשפחת מושגים אלה מצויים גם ה'הקדש', ה'תרומה', 'המעשר' וה'נדר'. כך נאמר בתורה:

 

אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'.               [ויקרא כ"ז כ"ח]

 

בספר במדבר, בין כל המתנות השייכות לכוהנים, מוזכר גם החרם:

 

כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה                                                      [במדבר י"ח י"ד]

 

התנ"ך עצמו מוסיף משמעות חדשה למושג, הופך אותו לענישה אלימה:

 

רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה.

כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם...                                                        [דברים כ' ט"ז - י"ז]

 

המהלך ההגיוני הוא כנראה כזה - החרם הוא הפניית רכוש לבעלותו של אלוהים. אם ישנם בני אדם שעומדים כנגד כוונתו של ריבונו של עולם - כגון העמים המצויים בארץ אותה ייעד לבניו - כחלק מהאמצעי לתכלית שהארץ תהיה ארצו של אלוהים - יש להחרימם.

אם בתנ"ך מושג החרם עובר החמרה והקצנה, הרי בעולמם של חכמים התהליך הוא הפוך. למושג ה'חרם' מצטרף מושג חדש - 'נידוי'. שניהם מורים על ענישה קשה אך לא אלימה: התרחקות של הקהילה על כל בניה מהאדם עליו הוטל החרם. הוראתו של המושג בלשון חכמים, היא היות אדם מודר הנאה מחברו, כלומר איסור על הנאה הכולל כמעט כל קשר.

למרות שהמרכיב האלים ההורג והפוצע נעלם ממושג החרם, ברור שמדובר בעונש קשה. הוא לא חלק ממערכת הענישה הרגילה, ומופעל רק במקרים מיוחדים בהם יש איום על אבני היסוד של הקהילה.

ישנן שתי תכונות של ספרות החכמים, המאפשרות לנו להציץ לעומק ההתרחשות האנושית העומדת מאחרי החרם. התכונה האחת היא האופי הקזואיסטי של הספרות, חשיבה על ידי מקרים ותמונות ולא על ידי כללים. התכונה השניה היא מוכנות להצגה חשופה של מקרים, גם אם הם אינם מחמיאים לחכמים עצמם. בואו  

 

התמונה הראשונה: החרם על עקביה בן מהללאל

 

רבי יהודה מעיד על עקביה בן מהללאל שלא היה כמותו ביראת חטא ובחכמה בישראל. האיש היה תקיף בדעתו, והלך כנגד הזרם של החכמים. חכמים הציעו לו הצעה שקשה לסרב לה: חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. [משנה עדויות ה' ו']. עקביה דחה אותם בשאט נפש: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום. שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. [שם]. במהלך הויכוח על אחת מהשמועות, פגע עקביה בכבודם של שמעיה ואבטליון. הוא רמז כי הביוגרפיה האישית שלהם, הטתה את דעתם מלפסוק הלכה כמותו. על כך נידו אותו החכמים.

 

התמונה השניה: החרם על רבי אליעזר

 

רבי אליעזר, היה הסמן הימני בבית המדרש שבהנהגתו של רבן גמליאל. למרות שחכמי בית המדרש השתייכו לבית הלל, הוא נטה לבית שמאי. הדבר בא לידי ביטוי בנטייתו לפסוק על פי תקדימים עתיקי יומין, אל מול מגמתם החדשנית של יתר חכמי בית המדרש. כמו כן הוא לא קיבל את ההכרעה בבית המדרש על פי הצבעה ורוב, וטען ליכולת לעמוד על דעת ריבונו של עולם ולהכריע כך גם אם הוא במיעוט. על כך נידו אותו חכמים, נידוי שפקע רק לאחר מותו. [בבא מציעא נ"ח, וסנהדרין ס"ח].

 

התמונה השלישית: החרם על חוני המעגל [כמעט חרם]

 

בשעת בצורת פנו אנשים אל חוני המעגל, כדי שיתפלל עליהם. חוני ביקש גשם מהשמים, ולא הפסיק מבקשותיו עד שקיבל בדיוק את כמות הגשם שרצה. על כך אמר לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. [משנה תענית פרק ג' משנה ח'].

ההתבוננות באלבום תמונות החרם והנידוי הזה, מביא לידי מסקנה. נשק החרם והנידוי הופעל, במיוחד כאשר יחיד פעם כנגד המוסכמות של הקהילה. עקביה בן מהללאל לא מוכן לקבל את דעת הרוב. רבי אליעזר לא מוכן לקבל את דעת הרוב ואת המוסכמה שהולכים אחר הרוב. חוני לא מקבל את האופי המרוחק של קהילת החכמים ביחס לאלוהים, ונוהג עמו כבן עם אביו. ההתנתקות מהקהל הכרוכה בחרם, היא דרך של הפעלת כוח כדי לכופף את היחיד הסורר. אני כשלעצמי מרגיש, כי הכרעתם של החכמים להביא סיפורים אלה באופן חשוף, נובעת מתחושות אמביוולנטיות שלהם ביחס לחרם. מצד אחד הם מרגישים כמו ב'דמוקרטיה מתגוננת', כי אין לתת ליחיד - שבדרך כלל הוא המובחר שבחבורה - לקעקע את יסודות החברה. ומצד שני הם חשים אמפטיה רבה ליחידים העומדים על דעתם, ונאבקים על האמת שלהם. במובן מסויים מממשים יחידים אלה את האידיאה אליה חותרים החכמים.

את הקשר בין טיול התמונות הזה ובין שיפוט החרם של רבני ש"ס, אני משאיר לקוראים.

אין תגובות: