יום רביעי, 13 באפריל 2016

על השבירה [פרשת מצורע]


על השבירה ועל הניתוץ [פרשת מצורע]


כך מורה התורה בפרשתנו:
 
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם... וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע... וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת... וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת...
 

הביטוי וְנָתַתִּי נותן לסיפור מימד חגיגי, מזכיר תמונות אחרות:


וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים, וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם.                                         [בראשית מ"ח ד']

וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.                                      [שמות ו' ח']

(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.                                                                     [ויקרא כ"ו ו']

זה הרקע לדברי החכמים, רש"י אסף והביא אותם:

'ונתתי נגע צרעת' - בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.
 

ברצוני ללכת בכיוון אחר, כדי לפתור את האבסורד: שמחה בניתוץ הבית.

ההגעה לארץ צופנת סכנות קשות, סכנות הקשורות גם לבתים:

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ, עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

                                                                                                         [דברים ו' י' - י"ב]

 הבית אשר לא בנית מהווה פיתוי גדול, כל כך קל וכל כך נוח. מי הוא זה אשר ימצא בית מוכן לכניסה, יוותר עליו ויבנה בעצמו את ביתו? אי אפשר לצפות זאת מאדם, כולם יכנסו לבית אשר לא בנו. אך יש בו בבית הזה טעם לפגם, מצד אחד אתה לא עמלת על בניינו ומצד שני - מישהו אחר עמל עליו ולא זכה ליהנות ממנו. והנה מופיע הנגע, ובסופו של התהליך - עליך לנתץ את הבית. כאן אני יכול לאתר את מרחב השמחה, את הוְנָתַתִּי העליז. ניתוץ הבית הוא המאפשר לי לבנות בעצמי את ביתי שלי, לא ליהנות מפרי אנשים שהוא היה שלהם והם נאלצו לוותר עליו. התמונה הזאת מזכירה לי את דברי ניטשה ב'כה אמר זרטוסטרא':


...וזה הסוד אשר החיות עצמה לחשה באוזני: 'ראה' - כה אמרה - 'אנכי הדבר הנאלץ לגבור על עצמו תמיד.' ... כל היכן שאתה מוצא אבדן ושלכת, ראה נא, שם החיים מקריבים עצמם - למען העוצמה! שאני נאלץ להיות קרב והתהוות ומטרה וסתירתן של המטרות: אהה, כל המגלה את רצוני זה, הרי מגלה מה עקומות הן הדרכים שבהן הוא נאלץ ללכת... אתם קובעי הערכים, בעזרת ערכיכם אתם מפעילים כוח; וזה סוד אהבתכם הכמוסה וזה הנצנוץ הרטט והשפעה שבנפשכם.
אולם מתוך ערכיכם צומחים שלטון חזק יותר והתגברות חדשה: עליה מתנפצות ביצה וקליפת ביצה.
ומי שכורח לו להיות יוצר במלכות הטוב והרוע, אכן כורח הוא לו להיות תחילה מנפץ ומשמיד ערכים.
וכך הרוע העילאי שייך לטוב הלב העילאי, שהוא הוא טוב הלב היוצר.
נדבר על כך, חכמי החכמים, גם אם גרוע הדבר. גרועה מזה השתיקה; כל האמיתות המושתקות נעשות ארסיות.
ויישבר נא באמיתותנו כל מה שעשוי להישבר: נותרו עוד בתים רבים להקימם. כה אמר זרטוסטרא.          [עמ' 111-112 בתרגום העברי של אלדד]
 

אני - בניגוד לניטשה - לא בוחר לנפץ, אבל כשיש הזדמנות המובילה לכך, צריך לנצל אותה. התורה - בניגוד לניטשה - עושה זאת יותר בעדינות, בשלבים. בשלב הראשון רק חילוץ של האבנים הנגועות, בשלב השני - סתירה. המתינות הזאת מזכירה את היחס לעבודה זרה, בתורה ובספרות החכמים.


לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.                                                          [שמות כ"ג כ"ד]

כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן.     [ל"ד י"ג]

כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.                                                             [דברים ז' ה'] 

לעומת ההרס, השבירה, הכריתה, הגידוע והשריפה, הוראת המשנה שונה בתכלית:


כיצד מבטלה [את העבודה הזרה]?

קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חיסרה -  בטלה.                                                            [עבודה זרה, פרק ד' משנה ה']
 

אפשר להרוס במתינות את הישן, בכדי לבנות את החדש. תנועת הנפש המשחררת והמשתחררת נותרת, האמוציות הרדיקליות מושמות בסוגריים. מובן שיש שיחלקו אף על ההרס העדין, זאת מחלוקת עמוקה שהיא לשם שמים.

 

אין תגובות: