ביציאה
מבית הכנסת
האיש
אמר בתום הת-פילה
'כשתצאו
מ[בית ה]כנסת שימו לב
לכליל
החורש
כבר
פרח
למרות
שלא הגיע
זמן'.
חשבתי
[שב]כל התהפוכות הזמן ניצב
ולא
ידעתי [ש]הוא התהפוכות
רק
מלח [ני]צב
רק
[ה]מוות.
[אני]
חייב להיות מהיר
יותר
לנוע
ל[הי]שתנות
לפרוח
וליבול בלי זמן
לקום
ליפול
ל[ה]גיב
לכל זורם
להיות
ל
אש.
חושב
על כך עכשיו
כל
התפילה היתה רופפת.
דרך
הסדקים עלו בועות של דיבורים
הרב
צבע ורוד את האפור
אולי
לכן פרח הכליל
כ[ע]סי
התפוגגו אל מול הא[י]ש
בושתי
[ב]קור שלי
בבדידותי.
יצאתי.
שמתי
לב.
פרחים
סגורים
אך
כבר רואים
את
ה
ורוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה