על גבהות הלב. פרשת תרומה. [9]

על גבהות הלב [פרשת תרומה]

 

פרשה מפתיעה היא פרשת תרומה, אפשר היה לצפות שתהיה שונה מאשר היא. במוקדה בניית המשכן, הכנת הכלים שיהיו בתוכו. אפשר היה לצפות שהלב הפועם של מחנה ישראל, יבנה על פי צו. אך התורה בורחת להעמידו על הרצון, לבנותו על אדני תורמת הלב:

 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

 

התורה בוחרת במילה כדי לתאר את נדבת הלב, 'תרומה' ההופכת למילת יסוד בשפה העברית. בואו ונתבונן במילה הזאת, ובאשר היא מקפלת בחובה. המילה 'תרומה' שייכת למשפחת מילות ההרמה:

 

וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'.                    [במדבר ט"ו י"ט]

 

ההרמה כאן היא סמל, להעברה למקום בעל ערך רב יותר. היא מתאימה לתמונת עולם בה המרומים,  הם מקום מושבו של ריבונו של עולם:

 

יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ.                                           [תהילים ב' ד']

 

בלשון חכמים, 'גבוה' הוא אחד מכינוייו של ריבונו של עולם:

 

אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.                                   [משנה קידושין א' ו']

 

ההרמה בפרשתנו, קשורה ללב:

 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

 

הרמת הלב, מצוירת בתנ"ך באופן שלילי:

 

(יד) וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים.

(טו) וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת, לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק.

(טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.                                               [דברי הימים ב' כ"ו]

 

 

רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת.                                       [משלי כ"א ד']

 

התורה מזהירה מפני רום הלב:

 

(יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

(יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ.

(יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה.

(יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

                                                                                                         [דברים ח']

 

המלך, העלול יותר מכולם לחטוא ברום הלב, מצווה ציווי מונע:

 

יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.

(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.

(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.                          [דברים י"ז]

 

אפשר היה לחשוב: רום הלב הוא אופן קיום שלילי באופן מוחלט. אך התבוננות במקורות מורה, כי לא כך הם פני הדברים:

 

(ג) וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט, כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים, וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים.

(ד) כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ, וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל.

(ה) וַיָּכֶן ה' אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ, וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט, וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב.

(ו) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה.

                                                                                          [דברי הימים ב' י"ז]

 

אפשר היה לומר כי גבהות הלב מופיעה כאן כחיובית, מפני שהיא הולכת בתלם. רק מפני שיהושפט הולך בדרכי ה', הוא מתואר באופן חיובי. ייתכן, אך ייתכן גם אחרת. רש"י בפירושו לפסוק, מפנה לפסוק הלקוח מתיאור בניית המשכן:

 

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה, טָווּ אֶת הָעִזִּים.       [שמות ל"ה כ"ו]

 

העולה מכאן, גבהות הלב ונשיאתו למעלה איננה שלילית. זאת מלאות החיים ויטאלית או אינטלקטואלית, היפוכה הוא נמיכות הרוח ושפלותה. גבהות הלב מסוכנת, היא עלולה להוביל לגסות הרוח ולפגיעה באחר. יש אפשרות להתמודד עם הסכנה, על ידי הוקעת גבהות הלב ושיבוח נמיכותו. אם נהיה כנים, נראה שיש פעמים שהתנ"ך הולך בדרך פדגוגית זו. אך אפשר להציע דרך אחרת. בדרך זו נעמיד את גבהות כמידה טובה, נעודד את האדם להגיע אליה. עיננו פקוחות לסכנה, וכספר דברים נציע דרכים להישמר ממנה. איש איש יכתוב לעצמו את ספר תורתו, לבלתי רום לבבו מאחיו. אך בעולם ערכים זה, גבהות הלב היא תולדה של החכמה ואף מאפשרת את פריחתה ושגשוגה. היא המאפשרת את עליית הרצון, את נדיבות הלב הבונה משכן. החינוך לשפלות הרוח - שתולדה שלו היא החינוך לשפלות הגוף המכונה 'צניעות' - הוא דרך לסירוס האדם. שלב ראשון בדרך הקלוקלת הזאת, הוא הפיכת המידה הטובה - גבהות הלב - למידה רעה שיש לשוברה. זרטוסטרא חד העין הבחין בכך, קרא לשינוי הדרך:

 

...לפנים היו לך תשוקות וקראת להן מרושעות. אך אתה לא נותרו לך אלא מידותיך הטובות: והן צמחו מתשוקותיך.

את מטרתך העילאית שמת על לב תשוקותיך אלו: שמה נעשו לך למידות טובות ולחדוות לבך...

לפנים היו לך במרתפך כלבי פרא: אך לבסוף הפכו לך להיות ציפורים וזמריות נלבבות.

מרעליך רקחת לך צרי; את עוגמת פרתך חלבת - עכשיו שותה אתה את החלב המתוק של עטיניה.

מעתה ואילך שום רוע לא יצמח עוד ממך...       [ניטשה. כה אמר זרתוסטרא]

 

הרצון החופשי הוא אבי המשכן, רק נדיבות הלב יכולה לבנותו. נדיבות הלב זורמת בעורקי מפעל הבנייה, היא היא חכמת הלב המגביהה את לב הנשים העושות במלאכה. מי ייתן ולא נפחד מגבהות ליבנו, נשכיל לחיות על ידה חיים מלאים, חיים של נדיבות שאין בהם רוע ופגיעה באחר.