על
השירים
עד
כה פרסמתי שלושה ספרי שירה: 'כמעט', 'סמיכות', 'ספר הבית והמנוחה'. [בעתיד בכוונתי
להעלות אותם לבלוג]. בספר האחרון, 'ספר הבית והמנוחה', התחלתי בנסיונות להגמשת
השפה. השפה העברית היא שפה 'ריבועית', ואיננה מתאימה לעיגוליות של השירה. בשירים
המובאים כאן שהם ראשית לספר הבא, הנסיונות הללו מתגבשים ומתעצמים. הנה כמה כללים
לקריאת השירים, המביאים לידי ביטוי את כלי העבודה שבניתי לי.
1. יש מילים מופרדות, במטרה לשנות את הטעמת המילה.
['ש-לום': הטעמה בהברה הראשונה].
2. יש הברות בסוגריים. הסוגריים נקראים בעין אך לא
בפה. כך נוצרת מילה קצרה יותר המאפשרת זרימת השפה. [ '[ש]לום' - העין קוראת 'שלום'
והפה - 'לום'.]
3. לעיתים הברה אחת מובלטת, והיא המוטעמת [שלום]
4. לעיתים נשברת המילה וצליל מצליליה חוזר כהד,
כמוסיקה המותירה מאחור את המשמעות. [ש-לום לום לום לום].
5. לעיתים המילה נשברת לשני קווי הד, ואזי היא הופכת למעין מוסיקה
פוליפונית, הקו האחד חוזר כהד על הברה אחת [ש ש ש] והשני על השניה [לום לום לום].
6. לעיתים מופיעים שני קולות, כל אחד בצבע אחר,
לעיתים יותר משנים. במקרים אלה רק העין יכולה לקרוא אותם סימולטנית.
כל הכלים הללו הם אמצעים
למטרה המוסיקלית של השירה, מעבר להם – השירה עצמה המנסה לגעת בישות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה