על חלומות ועל פתרונות [פרשת מקץ]

על חלומות ועל פתרונות [פרשת מקץ]

 

שנים רבות טורד את מנוחתי פסוק אחד מפרשת השבוע. פרעה מקיץ משנתו, ורוחו פועמת ונפעמת מפאת חלומותיו. כל חרטומי מצרים לא מצליחים לפתור את חלומו, עד ששר המשקים מספר לו על חלומות הכלא שלו ושל חברו שר האופים:

 

וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ.

 

מהו החלום הנחלם כפתרונו?

 

רש"י מפרש: 'חלום הראוי לפתרון שנפתר לו ודומה לו.' הפירוש יפה והולם את המילים, אך לא את ההקשר. בשעה שנחלם החלום עוד לא היה פתרון, ולכן אי אפשר לתאר את החלום כמתאים לפתרון. אפשר אולי לומר, שעתה כשמספר שר המשקים את הסיפור לפרעה, הרי זה לאחר הפתרון שפתר אותו יוסף. אולי עכשיו אפשר לומר - ברטרוספקטיבה - שהחלום התאים לפתרון שפתר יוסף. אלא שיש קושי נוסף שפירוש זה לא יכול להתמודד אתו. זאת איננה הפעם הראשונה שחלום השרים מתואר 'כפתרון חלומו'. בתיאור ההתרחשות עצמה, מספרת לנו התורה:

 

וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ...

 

רש"י לשיטתו מסביר: 'כל אחד חלם חלום הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם.' הפירוש הזה לא נראה בעיני. מדוע יוגדר החלום על שם העתיד לבוא? אמנם כלל נקוט בידי החכמים כי דבר יכול להיקרא על שום סופו, אבל ליבי אומר לי  כי כאן לא מתאים ליישם את הכלל הזה.

 

במסכת ברכות ישנה סוגיה ארוכה, הפורשת את תורת החלומות של החכמים. במהלכה נותנים החכמים מענה גם למוקשה לנו:

 

'וירא שר האפים כי טוב פתר.'

מנא ידע?

אמר רבי אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו.

 

מנין ידע שר האופים שהפתרון של יוסף לחלום שר המשקים הוא טוב? תשובתו של רבי אלעזר כנראה מסתמכת על הביטוי אותו אנחנו חוקרים. 'כפתרון חלומו'. רבי אלעזר מסביר 'כפתרון חלומו' של חברו. כל אחד חלם את החלום שלו ואת הפתרון של השני, ועל יכול שר האופים לדעת שפתרון חלום שר האופים - נכון. הפתרון מבריק, אבל בוודאי שאיננו מתאים לפשוטו של מקרא. בואו ונעיין בקטע נוסף מאותה הסוגיה:   

 

אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו - רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

-         האם 'כל החלומות הולכים אחר הפה' פסוק מהתורה הוא? 

-         כן, וכדרבי אלעזר, שאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר [בראשית מ"א]: 'ויהי כאשר פתר לנו כן היה'.         [תרגום]

 

הקביעה כאן היא קביעה חריפה. אין לחלום פתרון אובייקטיבי, הפה הפותר הוא הקובע את תוכן החלום. יתרה מזו. רבי אלעזר טוען שפתרונו של יוסף לא חשף את האמת הגלומה בחלום, אלא יצר אותה. יש כאן ביקורת נוקבת על תורת פתרון החלומות. הביקורת הזאת מובילה אותי לחשוב על הביקורת על תורת החלומות ותורת הנפש המודרנית. אווה אילוז כתבה ספר ששמו 'גאולת הנפש המודרנית'. בספרה היא מראה כיצד כבשה הפסיכולוגיה הפרודיאנית את התודעה המודרנית, בתיווך מנגנונים ענפים של מטפלים, אמצעי התקשורת, היצירה הספרותית והקולנועית. הדברים מגיעים לכך, שהפסיכולוגיה לא חוקרת את הנפש אלא יוצרת אותה. לטענתה, האדם המודרני נבנה על פי אמות המידה של פרויד: יצור מיני, סבוך עם הוריו, מחפש גאולה ליסורי נפשו ומוצא אותה בריפוי על ידי הדיבור. אולי הפתרון הוא להשתחרר מהפסיכולוגיה ולחפש דרכים פשוטות יותר?

בהרבה דברים נבדלת תורת הנפש המודרנית מתורת הנפש הקדומה, אך ישנם גם מכנים משותפים לא מבוטלים. שתי התורות מתיימרות להבין את סבך עולמו הפנימי של האדם, ולפתור את כתב החידה שהוא כותב באמצעות החלום. מכאן צומחת אפשרות להבנה חדשה בדבר דרכו המיוחדת של יוסף.

יוסף הוא  איש פשוט, חלומותיו פשוטים ופתרונותיו פשוטים. חלום השיבולים המשתחוות לו הוא כל כך שקוף, שהאחים כולם קופצים ותוקפים אותו: 'המלוך תמלוך עלינו...'. כך גם חלום השמש והירח המשתחווים, גם הוא חלום קל לפתרון המוביל מיד לביקורת האב המבוססת על הפתרון: 'הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?!' את חלום שר המשקים פותר יוסף באופן פשוט. ההימור היחיד שלו הוא, כי שלושת הסלים הם שלושה ימים. מעבר לכך, החלום אומר את פתרונו, השר נותן משקה לפרעה. אין פער בין המשל לנמשל, בין החלום לבין פתרונו. אל מול יוסף, אנשים חולמים כפתרון חלומם. הם לא נזקקים לאיש חכם שרק הידע שברשותו מוביל לפתרון התעלומה. יוסף נותן להם את התחושה שהחלום הולך אחר הפה - שלהם, שהם כשסיפרו את החלום כבר פתרו אותו. כך נוהג יוסף גם בחלומותיו של פרעה. הוא מלכד את שני החלומות לאחד, ובכך מראה את שהיה ברור כבר קודם לכן, מדובר באותה התרחשות. רעי המראה אוכלים את טובי המראה. הפעם מדובר בקבוצות של שבע, ויוסף מהמר כי כאן הן שנים ולא ימים. שנים טובות ושנים רעות, והרי הפתרון מונח לפני פרעה. יש לי הרגשה שהפתרונות שהציעו החרטומים היו מסובכים הרבה יותר. ומכאן גם המעבר החלק אל העצה. אם זהו פתרון החלום, הרי העצה מתבקשת. חסוך בשנים הטובות ותצליח לעמוד בשנים הרעות. התלהבותו של פרעה מוזרה על רקע פשטותה של העצה:

 

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?!

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.

 

מהי החכמה והבינה היתרה? במה באה לידי ביטוי רוח אלוהים? הרי הפתרון כל כך פשוט והעצה - מובנת מאליה?!

נראה לי שזה בדיוק הסיפור: הפשטות. אל מול נפתולי החרטומים ואבדן העשתונות של השרים, מביא יוסף פתרון פשוט שלמעשה מונח היה לפתחו של פרעה עוד בטרם דיבר יוסף.

אולי זאת היא גם גאולת הנפש שמציע יוסף. אל מול עולם התככים והסבכים, הקנאות, יש סיפור פשוט. אם יש אח שהוא משנה למלך מצרים, ברור שאלומות האחים משתחוות לו. ברור שהשמש והכוכבים משתחווים לו. הבעיה של יוסף היתה שהוא אמר את הדברים שאנשים מתקשים לשמוע. אבל הוא כשהוא לעצמו, היה פשוט ושלם עם עצמו. מכאן הביטחון שהוביל אותו גם בעומדו לפני מלך מצרים, ואפשר לו להגיע כמעט עד לפסגה. יכול להיות שיוסף צריך ללמוד לא לומר את כל מה שהוא רואה. אבל אנחנו הקוראים נקראים ללמוד מיוסף לראות את חיינו באופן פשוט, לא להסתבך עם חרטומים מורכבים. לראות את חלומותינו כפתרונם, להבין שהפתרון לחידת חיינו מצוי בידינו ולא בידי קוסמים ומכשפים. יוסף לימד אותנו לראות ישר ופשוט, עלינו ללמד אותו כי בחיים צריך לפעמים להסתיר את הפשטות.